היכן המוח הישראלי ההיי-טקיסטי?

8 בינואר, 2012

(אוקסימורון שני לבוקר זה ..)

אני נתקל לא מעט בימים האחרונים בביטויים שונים המראים פליאה ביחס לתגובתיות או חוסר התגובתיות של ישראל אל ה"האקר" (מסתבר שהאקר בעברית זה "פצחן") הסעודי. רבים תוהים כיצד זה אנחנו "מעצמת הייטק" לא מסוגלת להגן על המידע שלה ..

מעבר לכך הדיון עצמו מעלה שורה של התבטאויות, מענייניות יחסית, שיכולות להביא לדיונים מעניינים – אבל על כך בהמשך.

אישית, אני לא החזקתי מעולם, ואינני מחזיק גם כרגע בהנחה שישראל היא "מעצמת הייטק" – לדעתי אנחנו לא.

כן אני מסכים הגדרה שישראל היא מעצמת סטארטאפים .. בגלל הכמות הגדולה של חברות הזנק.

ואם אני אגע (בצורה מאד שטחית) במה זה אומר, זה אומר שיש אצלינו אנשים יצירתיים שיכולים להביא בצורה יחסית מהירה תוצאות המוכיחות יכולת כזו או אחרת (ובגלל זה אנשים חושבים שאנחנו מעצמת הייטק), אבל הצד השני של המטבע הזה היא היכולת לעגל פינות, לקצר תהליכים ומהלכים .. וכיוצ"ב.

וזוהי בדיוק הבעיה של האנשים כאן, כאשר אנו מדברים על הגנה על מידע.

התכונות שהופכים אותנו לטובים ביצירתיות וביזמות ובסטארטאפים הן בדיוק התכונות שאסור שיהיו לנו כאשר אנו באים להגן על המידע.

בהגנה על מידע צריך להיות יסודיים, שיטתיים, לא לעגל פינות, לא לקצר הליכים, יש צורך בתכונה של "סזיפיות" מסויימת .. בדיוק כל הדברים שלא קיימים כאן.

(בגלל זה, לפחות אצלי, קיימת התנגדות מהותית לקיומם של מאגרי מידע ממשלתיים רגישים כדוגמת המאגר הביומטרי).

באחד הסרטים שבהם מראים צוות אסטרונאוטים (אני לא זוכר כרגע איזה סרט), אומר אחד מהם לשני לפני ההמראה:”אנחנו יושבים על מכשיר שעולה מאות מליוני דולארים, אבל הברגים שלו נקנו מהקבלן שנתן את הצעת המחיר הכי זולה" .

ובמשפט הזה טמונה המון חוכמה שקשורה להגנה על מידע – ארגונים , חברות, ממשלות, ואחרים שבכל התהליך של ההגנה על המידע אצלם, קנו ותימחרו את ה"זול ביותר" (היועץ הזול ביותר, ה firewall הזול ביותר, הסוויצ'ים הזולים ביותר, התוכנה הזולה ביותר) למעשה פוגעים ב"שלמות" של התוצר שלהם ובאיכות שלו, ואלו פינות נוספות שאותן אותו פצחן (האקר) מחפש.

כלומר לא רק שיש לנו בעיה כישראלים שמקצרים ומעגלים פינות, גם כאשר אנחנו רוצים לעשות עבודה טובה – אנחנו ניתקל בהנהלה שרוצה את המחיר הכי זול.

זה הכשל השני שקיים בכל מערך של הגנה על מידע.

יש כשלים נוספים שבהם לא אגע כרגע – פשוט רציתי להאיר את שני הכשלים הללו שהינם כשלים שקיימים כמעט בכל מקום בישראל.

בתחילת הפוסט כתבתי על כך שיש התבטאויות מענייניות שעשויות להביא לדיון מעניין.

התכוונתי להתבטאות של סגן שר החוץ מר דני איילון, כפי שנאמרה בשבת תרבות בבאר שבע.

עם כל הכבוד למר איילון, הוא טוען שקיימת ריבונות ישראלית ברשת, אני אינני יודע על ריבונות כאמור – אני לא יודע על איזושהיא מדינה שטועת לריבונות ברשת, ולמעשה גם אם נלך לשיטתו ביחס לדומיין il , האם מי שמחזיק בדומיין hamas.co.il גורם לכך שמדינת ישראל מחילה את חוקיה ואת ריבונותה על החמאס ?

או יותר מכך, מהי המשמעות של הטלת ריבונות של מדינה פיסית על שטח וירטואלי בעיקרון (זה אפילו לא כמו לקנות שטחים על הירח או על איזה כוכב אחר).

או שאם נבחן נקודה אחרת .. במדינה בה חוק המחשבים מתייחס למחשב או שירות כישות פיסית (פריצה למחשב הינה "חדירה" במובן הפיסי שלה) ואין בחוק התייחסות למחשב כספק של שירות ווירטואלי – האם במדינה כזו ניתן לומר שמי שביקש שרות ממחשב וקיבל ממנו מידע האם הוא פרץ אליו פיסית (רמז דק לדני איילון וחבריו: לכו תקנו את חוק המחשבים לפני שאתם מדברים על ריבונות ישראלית ב web ) .


המהפכה מתה ?

8 בינואר, 2012

(האוקסימורון של הצדק החברתי)

רבים ממובילי מאבק הצדק החברתי הפכו עם הזמן להיות חבריי בפייסבוק. וכמעט בכל יום אני קורא ושומע על פעיליות כאלו ואחרות .. לצערי, אותם מובילים לא רואים כלל שהם "נמוגים" אט אט ולא באמת מצליחים להביא או לייצר שינוי.

אם בקייץ חשבתי שיש סיכוי לשנות כאן משהו בארץ, כיום אני חושב שפשוט תנועת האקטיביסטים הצליחה להגדיל את כוחה, ואליה הצטרפו עשרות או מאות של אנשים שחושבים שניתן להביא שינוי כלשהו בגישה אקטיבית יחסית.

שינוי אמיתי מחייב שותפות של מעמד הביניים בתוכו.

כבר כתבתי על זה בעבר, ממשלות נלחצות כאשר יש רוב ציבורי לנושא כלשהו – מעמד הביניים הוא המעמד הגדול ביותר ולכן שינויים, מהפכות, וכיוצ"ב קורים רק כאשר מעמד הביניים מצטרף לאותה דרישה לשינוי.

וזה אכן מה שקרה בקיץ, בלי מעמד הביניים לא היו יוצאים 400 אלף איש להפגים (גם לא 20 אלף או הכמויות שהיו בהפגנות הראשונות).

אבל מה קרה מאז ?

מנהיגי המחאה, או אלו שנתפשים כמנהיגי המחאה, החליטו שעל מנת להצדיק את הדרישות של המחאה, הם צריכים להביא את מקרי הקיצון בפני הציבור.

והיכן נמצאים אותם מקרי קיצון .. לא טעיתם , בעשירונים התחתונים.

כך, הפכו מאהלי ג'סי כהן ושכונת התקווה להיות הדגל שמייצג את הדרישה לדיור במחיר שפוי ..

ולמה זה גרם ? מאד פשוט מעבר לרחמים שרובינו מראים כאשר אנו שומעים על המקרים הללו – זה גרם לנו להבין שאנחנו (מעמד הביניים) לא באמת מיוצגים בבעיות – ומכאן לנטישת המאבק ע"י מרבית אנשי מעמד הביניים , הדרך היתה קצרה.

כלומר, ההצדקה למאבק ע"י הבאה של מקרים (אמיתיים) וקשים, גרמה לכוח הגדול לעזוב את המחאה.

משפט זה טומן בחובו את האמת שמנהיגי המחאה לא היו מספיק בוגרים, ותחת להבין את מאזן הכוח ולנצל אותו לטובת המחאה , הם רצו להצדיק את הימצאותם ע"י כך שהם הביאו לבמה הציבורית ולשיח הציבורי מקרים קשים (ואמיתיים) – דבר שגרר שינוי מהותי במאזן הכוחות.

לכל זה תוסיפו את מאבקים הפנימיים, וחוסר היכולת (יש יאמרו חוסר הבגרות) למצוא את המכנה המשותף לכולם – דבר שמתבטא בכך שהם התפצלו וכל אחד כמעט הקים גוף או תנועה משלו (איציק שמולי עם הסטודנטים, דפני ליף עם התנועה שלה, יגאל רמב"ם על הקבוצה שלו , וסתיו עם קבוצה אחרת) .

אם אני מבין נכון מי מהם מנסים לשמר פעילות ונוכחות עד הקיץ מתוך מטרה להגיע לקיץ על מנת לצאת שוב בהפגנות גדולות, ולכאורה מי שיהיה יותר מאורגן יוכל, לכאורה, להראות דומיננטיות גדולה יותר בהפגנות.

לדעתי "זה לא מחזיק מים", מהטעם הפשוט שגם אם מישהו מהם יצליח לשמר פעילות עד הקייץ, אם אותו גוף לא ישנה את האמירות והיעדים שלו לקראת הקיץ הוא לא יצליח להוציא לרחובות כמות גדולה של אנשים כלומר את מעמד הביניים .. אם מישהו עדיין "מדבר" למעמד הביניים הרי שהוא היה יכול למשוך אותם גם עתה לפעילות.

המשמעות של זה היא אחת המחאה החברתית, או המהפכה החברתית, כמו שהיא נראת מבעד למשקפיים שלי – מתה.

זה לא אומר שאין מצוקה ובעיה שצריך לפתור – בוודאי שיש.. רק שזה ממתין לקבוצה או לאנשים שיכולים להוביל את זה – לצערי, ככל הנראה אלו אינם המובילים הנוכחיים.


בין כרטיסי אשראי ומאגר ביומטרי .

6 בינואר, 2012

בימים האחרונים, ישנה תכונה סביב הנושא של מאגרי מידע והקלות של זליגת מידע, זאת בעקבות דליפה של כמה אלפי כרטיסי אשראי לפורצי מחשבים, ככל הנראה ערביים.

מן הסתם ההשוואה למאגר הביומטרי, לקיומו ולהפעלתו הינה השוואה שתמקיימת לא אחת .

בפוסט זה רציתי לגעת רק בכמה נקודות הנוגעות ל"שקר" שבו מציפים את הקהל הרחב על מנת שלא יראו את האמת שמאחורי הדברים.

דליפה של מאגר מידע:

בכל ההתייחסויות של המדינה / הממשלה / משרד הפנים / גופים בטחוניים / ממוחי אבטחת מידע מטעמם, לנושא של דליפת מידע מהמאגר הביומטרי – כולם כולל כולם טוענים שזה קשה מאד עד לא אפשרי.

שימו לב – הם מתייחסים לדליפת מידע מהמאגר עצמו או מהרשות האחראית על המאגר.

מצד שני, באותה נשימה ניתן לומר שכרטיסי אשראי כלל לא דלפו מכוון שהשרתים של חברות האשראי לא נפרצו (כמו שהשרתים של הרשות הביומטרית לא ייפרצו) .. כמובן שטיעון שכזה יישמע לכם הזוי כי עובדתית המידע דלף .. ולכן :

דליפת מידע ביומטרי, לא הכרחי כי תהיה מהמאגר עצמו, הכשל יכול להיות בכל נקודה בדרך.

שימו לב, כמו שאתר קניות הוא נקודה בדרך אל חשבון הבנק שלי – כך כל גוף שמנסה לזהות אותי הוא "נקודה בדרך" אל המאגר הביומטרי .

דיגיטליזציה של האדם:

לא מעט מתייחסים לנקודה של קיומה או אי קיומה של פרטיות.

אישית, אני סבור שלא תמיד מדובר על "פרטיות" כהוויתה אלא שתהליך הדיגיטליזציה של המידע האישי שלנו וההסתמכות עליו, עשויים לגרום לגורמים זרים להזדהות בשמנו (או פעיליות אחרות) אין משמעם של הדברים "אובדן פרטיות" אלא יותר שימוש לא מורשה במידע אישי.(ןיש הבדל עצמום בין הדברים).

נחשוב לרגע מהו כרטיס אשראי. כרטיס אשראי הוא למעשה התקן המייצג או המהווה interface (מישהו יודע מה המילה בעברית?) למידע הכספי הנדיף שלי (דהיינו לחשבון העובר ושב), באמצעותו אני יכול לעשות פעיליות כלכליות.

הנזק לפיכך בעת דליפת המידע ושימוש לא מורשה בו הוא נזק כלכלי ותו לא.

מהצד השני, מהי תעודת הזהות התמוכננת (תעודת הזהות הביומטרית)?

תעודה זו מהווה interface לזהות שלי כאדם.

במשמעות הרחבה של הדברים, אינני צריך כלל לפרוץ למאגר הביומטרי כדי להשתמש בזהותו של אדם – כמו שאינני צריך לפרוץ לחשבון הבנק של אדם על מנת לעשות שימוש לא מורשה בכרטיס האשראי שלו.

רגע, רגע , הרי הטיעון המרכזי של מצדדי המאגר הביומטרי לצורך במאגר הביומטרי הוא לצורך מניעה של "הרכשה כפולה" .. הטיעון שבו ניתן לעשות שימוש לא מורשה בזהות של אדם סותר למעשה את אותה הרכשה כפולה.

האמת היא שנכון .. נחשוב לרגע מה בעצם ניסו למכור לנו ..

ניסו למכור לנו שהדרך היחידה, למניעה של שימוש בזהות אחידה ע"י שני אנשים היא ע"י ניהול של מאגר עם מידע ביומטרי.

ועכשיו נשאל, הרי מה ההבדל , אם לצורך העיניין קיים בת"א אדם שמתיימר להיות דורון אופק, עם שיער שחור, ועיניים כהות .. ומצד שני בחיפה מתיימר להיות אדם שמתיימר להיות דורון אופק עם שיער בהיר ועיניים בהירות – האם יש הבדל בין שימוש בתמונה לבין שימוש בטביעת אצבע ?

הרי אותו אדם (המתחזה) כאשר הוא יבוא בפני הפקיד לא תהיה לפקיד האפשרות לדעת האם הוא הדורון האמיתי או המתחזה ..

הנחת היסוד שמוטמעת בכולנו היא שלכאורה במידע במאגר הוא המידע הנכון שאליו יש להשוות .. ואני אשאל : מי אמר בדיוק שהמידע במאגר הוא המידע הנכון ולא מידע שגוי ?

בנוסף לכך, האם יש הבדל בין שימוש בתמונת טביעת האצבע ותמונת הפנים ? בשני המקרים הפקיד לא יכול לדעת האם המידע הזה הוא זהה למידע שבמאגר .. לכל היותר הוא יוכל לדעת אם המידע הזה זהה למידע שנמצא על השבב (בהנחה ויהיה שבב , כי מסתבר שיש אמירות שהעיניין לא ברור לגמריי) – הוא לא יוכל לדעת on line האם המידע שיש בשבב או המידע שהוא מוציא ממני זהה למידע במאגר.

הממשלה מודעת לזה, למעשה היא טוענת שגופים חיצוניים לא יוכלו לעבור ישירות מול המאגר אבל יוכלו לעשות שאילתה "איטית" מול הרשות הביומטרית (שאילתה שהזמן לענות אליה יהיה ממספר שעות ואילך) .

למה כל ההסבר הארון והמתיש הזה נועד ?

האמת שהוא נועד למטרה אחת פשוטה להסביר שקשר, אם קייים, בין תעודה למידע במערכות מיחשוב, הוא קשר שקיים בתוך המאגר הביומטרי ..

או יותר נכון, קשר שקיים בין כרטיס אשראי לבין חשבון בנק , הוא קשר שקיים בחברת האשראי .

לא צריך גישה לחשבון הבנק שלי על מנת לעשות שימוש אסור או "לפרוץ" לכרטיס האשראי שלי אפשר לעשות זאת רק מול מידע בכרטיס בלי לפרוץ למחשבי חברת האשראי ובלי לפרוץ למחשבי הבנק – ובגלל אותו קשר מזהה, בעצם ישפיע הפורץ על הכספים המצויים בחשבון שלי.

וכך גם בקשר לזהות הביומטרית – לא צריך לפרוץ לתוך המאגר עצמו או לתוך הרשות הביוממטרית על מנת לעשות שימוש אסור במידע ביומטרי.

אם עד עתה כבר הספקתם להתבלבל, אחזור על כך שוב .. כדי לפרוץ את המידע הביומטרי כלל לא צריך לפרוץ למאגר הביומטרי, כמו שכדי לפרוץ את המידע של כרטיסי האשראי כלל לא היה צריך לפרוץ למאגרי המידע של חברות האשראי.

אינטרס סמוי או גלוי:

כאשר נפרץ מידע של כרטיסי אשראי – מי המפסיד הגדול מכך ? שאלה שלכאורה אתם חושבים שאתם יודעים את התשובה עליה.. כל אחד מיד יאמר "אני" .. זהו שלא.

אם מידע של כרטיס אשראי מתגלה ונעשה בו שימוש אסור, לכאורה, באמת חשבון הבנק של הבעלים של הכרטיס נפגע, ואותו אדם מסכן באמת עשוי לאבד את כל הכסף שיש לו בעובר ושב ואף חמור מכך.

האבל האם באמת אותו אדם הוה המפסיד הגדול ?

חברות האשרי למוכרות לכם (ולי כמובן) קשר של אמון, במסגרת האמון הזה הן אומרות לי "קח כרטיס פלסטיק ותשתמש בו בכסף" השימוש שלי בכרטיס הוא כי אני מאמין שאני מוגן ומכוון שזה עושה לי חיים קלים.

עכשיו ניקח לרגע קבוצה של X אנשים (נניח 100 או 1000 ) וניתן לכולם כרטיסי אשראי ונדאג שלאחר פרק זמן של שימוש אחד מהם ייפרץ והמשתמש יפסיד את כל הכסף שלו. באותו רגע אם ננטוש את המשתמש (הצרכן) לבדו .. אחרי מספר דקות יחששו כל חברי הקבוצה להשתמש בכרטיס האשראי כי הם מייד יחשבו לעצמם "מה יקרה אם הכרטיס שלי ייפרץ" .

מכוון שתעשיית כרטיסי האשראי היא תעשיה שמגלגלת מליונים של דולרים בכל רגע נתון, המפסידים הגדולים יהיו חברות האשראי שלמעשה יאבדו את הזכות או הסיבה לקיומם.

ולכן, לתעשיית כרטיסי האשראי יש אינטרס אדיר ל 2 דברים מרכזיים:

  1. שמירה על סודיות במקרה של דליפת כרטיסים.

  2. שיפוי לקוח במידה והוא נפגע כתוצאה משימוש בכרטיסי אשראי.

כמו כן, בואו נשאל בעל עסק מה יקרה למחזור המכירות שלו באם יפסיק להשתמש בכרטיסי אשראי – כמובן שאם אותו אדם הוא בעל דוכן פלאפל זה לא מאד ישפיע עליו , אך אם הוא בעל חנות של מוצרים מעט יותר יקרים (ביגוד, הנעלה … ומעלה) הפסקה של שימוש בכרטיסי אשראי תשפיע באחוזים ניכרים על מחזור המכירות שלו .. באם מדובר על עסק אינטרנטי מדובר על אובדן של 100% מהעיסקאות.

ולכן בתעשית כרטיסי האשראי יש לא מעט גורמים שכלכלי להם לדאוג שהצרכנים / המשתמשים ימשיכו להשתמש עד כדי כך שהם ייתנו שיפוי מלא למשתמשים ולו רק על מנת שכולנו נשמיך להשתמש

כתוצאה מכך יש באמת השקעה של מליונים של דולרים על מנת להגן על כל השרשרת של המידע וזרימנו בהקשר זה.

ולעניין זהות, ותעודות זהות .. צריכה להישאל השאלה האם יש למישהו סיבה להגן על כל השרשרת של זרימת המידע.

יותר מכך, האם במקרה של מידע ביומטרי אפשר יהיה להחליף למשתמש את המידע (כמו שעושים עתה בכרטיסי האשראי )? .. החלפה של מידע ביומטרי לאדם משמעה כריתת אצבעות ושתילה של אצבעות חדשות .. לחילופין אפשר לעקור לאדם את העיניים ולהשתיל לו עיניים חדשות ..

צריך להיות אמיצים ולהודות שממשלת ישראל אינה יכולה להשקיעה את הסכומים שמשקיעות חברות האשראי בהגנה על המידע.

כן היא הקימה רשות ביומטרית (שעולה בטח כמה מאות אלפי שקלים לשנה .. ואולי קצת יותר) .. אבל היא לא תוכל להשקיע , מה גם שאין את האינטרס, את הסכומים שמשקיעות חברות האשראי.

וזה עוד לפני שדיברתי על האימפוטנטיות של הממשלה .. הנה ראו הקימו מטה ללוחמת סייבר .. בעצם הכריזו על מטה שכזה .. נראה לי שלפעמים חושבים אצלינו שהכרזה על פרוייקט היא המהות ולא הפרוייקט עצמו .

אז אין מאגרים סודיים ?

התשובה היא וודאי שיש, אולם מאגר מידע נבחן גם בכמות האנשים או האוכלוסיות שהוא צריך לשרת.

אם יש למוסד מאגר מידע ש 4 אנשים הם שותפי הסוד שלו – אזי ברור שהוא לא ייפרץ, אולם כאשר מאגר אמור לספק את המידע שלו למאות או אלפי נקודות גישה ואנשים – ברור שהוא לא יוכל להישאר זמן רב מוגן , יותר מכך במצבים שכאלו נוכל לפרוץ לאותן נקודות גישה ולאגור את המידע שהן שולחות למאגר – כך שניצור לעצמינו "מאגר אלטרנטיבי" .

סודיות, אמינות , וזמינות.

את הסיסמה הזו אני נוהג לדקלם בכל הרצאה שעוסקת במבוא להגנה על מידע.

סודיות – שהמידע למעשה נגיש ע"י האנשים והגופים שאמורים לגשת אליו (במקרה של מידע המזהה אזרחים תחשבו לבד כמו גופים בכל יום נתון צריכים לזהות אותכם .. (בנק, דואר, וכו') )

אמינות ומהימנות – שהמידע שהמתשאל הגיע אליו הוא אכן המידע האמיתי שלא נפגם ושלא השתנה ..

וזמינות – משרד הפנים הקים בצורה מאד מאד מסורבלת רשות ביומטרית שלכאורה תפקידה הוא לספק זמינות אל המידע שיש במאגר .. הסירבול הזה בסופו של דבר פוגע בזמינות .. ואם ישנה פגיעה בזמינות המידע אל המתשאלים (שוטרים בשטח, או פקידים במשרדים שונים, או נותני שירות למינהם )- אז צריכה לישאל השאלה, אם המידע אינו זמין למי שצריך אותו בזמן שהוא צריך אותו .. למה לאגור אותו מלכתחילה.

מקווה שפוסט זה סיפק לכם כמה נקודות לחשיבה על הצורך בקיומם של מאגרי מידע ביומטרים ע"י הממשלה .. ואם עד עתה לא שכנעתי אתכם, אז רק אזכיר לכם ששר הפנים (כן זה שאחראי על המידע הזה) הוא אותו שר פנים שתחתיו היתה השריפה בכרמל, אותם אנשים שידעו לחמוק מלקיחת אחריות בכרמל , הם אלו שעכשיו יהיו אחראים על המידע הביומטרי שלכם..

עזבו אתכם – אל תתנו לאף אחד לעשות עליכם ניסויים .


תגיות: ,

אני חושב שדלף לי כרטיס האשראי .. ולשכנה .. ולדודה .. מה לעשות

3 בינואר, 2012

הרבה אנשים מתעסקים במה צריך לעשות אם דלף לך כרטיס האשראי ..

או שסתם בא לך לדעת את מספרי כרטיסי האשראי שדלפו ..

אז , האופציה הקלה היא לנסות לאתר את המידע שאתמול העלות הפורצים לאתר ONE .. ואם הורידו אותו – אל חשש הוא די מהר יצוף במקום אחר (קרוב לוודאי באחד הפורומים הרלוונטיים) .

אופציה שניה – קצת יותר מורכבת היא להיכנס לכאן , ולברר אם מספר כרטיס האשראי שלכם מתחיל בספרות המצויות ברשימה ..

אופציה שניה חלק 2 – אתם יכולים גם להיכנס לכאן ולברר אם מספר כרטיס האשראי שלכם מסתיים בספרות המצויות ברשימה ..

 

ואם אתם סתם רוצים לדעת את מספרי כרטיסי האשראי שדלפו .. שמור את המספרים של שני הרשימות בקובץ טקסט .. ובעזרת סקריפט קטן אפשר לחבר אותם לכדני רשימה אחת ….

את זה נשאיר לדימיון המפתוח שלכם .

 

הטימטום והמחדל של השימוש בכרטיסי אשראי ברשת .

3 בינואר, 2012

מן הסתם כל העולם כבר התייחס לנושא של המידע של כרטיסי האשראי שזלג לרשת ..

מן הסתם גם אני כותב על זה, אולם אני אכתוב על זווית מעט שונה.

לא אכתוב על הצורך או היכולת להגן על מידע כאמור אלא על טימטום .

פשוט טימטום .

נתחיל עם הנקודה הראשונה – רמו"ט:

במשרד המשפטים קיים גוף, רשות, שעוסקת בטכנולוגיה ומידע, רשות זו רשאית לעסוק בהיבטים שונים של אחזקת מידע (רגיש או שלא), והטיפול בו.

רשות זו יכולה לחקור ולטפל בכל זליגת מידע וטיפול לא ראוי במאגר נתונים.

לצערי, הם לא עושים זאת בצורה סדירה, אולי אין להם את המשאבים, אולי בגלל סיבות אחרות, אבל הגיע הזמן שכל זליגת מידע תטופל ותיחקר ויוגשו כתבי אישום כנגד אנשים שהתרשלו בשמירת מידע רגיש של אחרים.

הנקודה שניה – תקן PCI :

תקן זה אינו מכסה ואינו יכול לכסות את כל האפשרויות הקיימות בעולם, מה גם שהתקן פגום בחלקו.

בנוסף לכך, ואינני משמיץ את כלל האוכלוסיה של היועצים בתחום, יש גם כמה שהם "יועצים דמיקולו" , לדוגמה חברה ששרת שלה מתארח בענן של אמזון נשאלה ע"י יועץ כאמור למה אין מצלמה שמצלמת את השרת ….

בכל מקרה, חלק מבעלי האתרים כלל אינם מודעים לקיומו של התקן .

והטימטום הגדול – השחצנות הישראלית מכה שנית:

יצא לי מספר פעמים לשוחח עם מנכל"ים או בעלים של חברות שונות, בחלק לא קטן מהמקרים, כחלק מפרוייקטי שידרוג / אבטחה וכיוצ"ב ..

כאר מדובר על סחר אלקטרוני, בדרך כלל אחת השאלות הראשונות שלי היא למה לבצע את הסליקה היישר מול חברות האשראי ולא להשתמש בגורם צד שלישי כגון PayPal על מנת שהלקוח יבצע את התשלום מולו .. מדובר בעלויות שהן זניחות ביחס לעלויות של סליקה ישירה.

כך שכלכלית והגיונית לעבוד עם PayPal , מה גם שכאשר זה קורה הצרכנים והמידע שלהם מוגנים ע"י PayPal בצורה הרבה הרבה יותר טובה .

יתרה מכך, PayPal מאפשרים API וממשק נוח לעבודה איתם , כך שבעלי אתרים יכולים להשתמש בהם בצורה קלה וזולה .

אבל … זה לא סקסי .. בעלי האתרים לא רוצים שהלקוח יראה שהוא מנותב ל PayPal ..

זה לא מעניין .. הם רוצים את פרטי כרטיס האשראי אצלהם (יוסבר כי כשעובדים עם PayPal כרטיס האשראי והנתונים שלו לא מגיעים כלל לאתר ה"מוכר" ).

אלו הסיבות שאני שמעתי ..

ואני מנסה להסביר להם שוב, “תבינו , זה עיניין של אמון, לדוגמה אני רוכש באתר סיני .. או ישראלי .. אני לא מכיר אותו, אני לא יודע כיצד הוא מגן ושומר על המידע, אינני יודע מה הוא עושה עם המידע .. כשאני משתמש ב PayPal כלקוח זה לא שאני עושה זאת כמו באתרים אחרים .. אלא ש PayPal כבר הצליחו לקנות את האמון שלי .. ובזה תלוי הכל .. אמון" .

כמובן שדבריי נופלות על אזניים ערלות .. ותמיד הגאווה שלהם מדברת מגרונם "אצלינו זה לא יקרה" .. אבל כשהם שומעים כמה יעלה לאבטח את המערכת שלהם כמו שצריך – הם מייד מתחילים לקצץ ולנסות לחסוך.

וזו התוצאה.