לאחרונה אני רואה עוד ועוד בתי ספר אשר עושים שימוש באינטרנט על מנת לשמור ולייצר קשר בין התלמידים לבתי הספר ובין התלמידים לבין עצמם.

כבר כתבתי מיילים למספר בתי ספר (אלו שנתקלתי בהם) שעל פי מה שקורה באתר שלהם, אני סבור שיהיה כדאי יותר לסגור את האתר ולא לאפשר לפרטיות של המורים והתלמידים לזלוג.

אבל, לאחרונה נתקלתי במערכת שהחלה להיות מוכנסת לבתי ספר, לא מדובר במשהו בית ספרי ממשלתי ,אלא במערכת של חברה פרטית שנמכרת כשירות לבתי ספר.

המערכת נקראת משו"ב ולמעשה מורים / מחנכים ואנשי סגל בבתי ספר יכולים להזין מידע באמצעות תוכנה, והתלמידים וההורים יכולים להתחבר למערכת על מנת לראות מה קורה עם הילד / ילדה .. מבחינת ציונים והתנהגות.

לכאורה מטרה יפה – יכולה להיות כאן בקרה של ההורים ובית הספר על ההתקדמות של התלמיד.

אבל למה להוציא ל"מיקור חוץ" או לידיים של חברה פרטית מידע אישי / סודי /פרטי של קטינים ??? (מי למען השם מאשר כאלו דברים ? )

למעשה מעין הרחבה של היומן שפעם מורים היו מסתובבים איתו ..

מטרה יפה – היישום שלה , לא ממש.

אם תתחברו לאתר של המערכת, תוכלו לראות כי יש שם כמה עשרות בתי ספר – כלומר המערכת מחזיקה מידע על כמה אלפי תלמידים (כולם כמעט עונים להגדרות של קטין) , ובכלל זה מידע אישי -פרטי כגון מספר תעודת זהות ומידע מזהה אחר + מידע על הציונים , התנהגות וכיוצ"ב.

באתר החברה מוסבר כי ישנם מעגלי אבטחה ומורה מקצועי לא יכול לראות את כל המידע, או שהמנהל לא יכול לגשת למידע שמחנך הכניס, לכאורה מעגלי אבטחה ..

שימו לב שהעמוד "אודותינו" באתר לא מספק שום מידע לבד מכותרת , וכך לא ניתן היה לדעת כי מדובר בחברה פרטית, רק שימוש ב whois הראה כי מדובר בחברה פרטית – וחיפוש במאגר של רשם החברות הוכיח כי אכן מדובר בחברה פרטית.

כלומר מישהו הפריט את הפרטיות של הילדים שלכם. יופי.

באתר לא מצאתי איזכור למספר מאגר המידע , ככל שאני מבין, הם מחזיקים מאגר מידע לא פשוט (או בעברית פשוטה מאגר מידע אחושרמוטה רגיש) – ולפיכך חייבים על פי חוק לרשום אותו ברשם מאגרי המידע של משרד המשפטים .

יכול להיות שהוא אכן רשום .. אבל אני לא מצאתי איזכור לכך (עד עתה).

כמו כן, תעודות ה SSL של המערכת פגו תוקף, ואם החברה לא דואגת לחדש את התעודות SSL בזמן .. איך היא בדיוק שומרת על מידע סופר רגיש של הילדים שלכם ?

מצאתם עוד מידע מעניין ? ספרו לנו ..

לקוראים התמימים, כאשר אתם קוראים פוסט זה, יש לקרוא גם את תגובתו של עומר מחברת משו"ב אשר טרח וענה לחלק מהשאלות והתהיות שעלו בפוסט.

היום בבוקר הוצאתי את המכתב הבא ללשכת השר מיכאל איתן, על מנת יבדוק אם הוא יכול לסייע בנושא של מאגר המידע שרוצים להקים במשרד החינוך.

תודות עמוקות למר צבי דביר, ומר רם-און אגמון על סיוע ותיקונים.

==

לכבוד

השר מיכאל איתן

דרך לשכת השר מיכאל איתן

הנדון: הצעת החוק להקמת מאגר מידע במשרד החינוך ע"י ראמ"ה

(רשות ארצית למדידה והערכה במערכת החינוך)

לשר מיקי איתן שלום רב,

השבוע פורסם בעיתון "הארץ" כי משרד החינוך חותר להקמתו של מאגר מידע כללי, אשר יכיל מידע רב על כל התלמידים המצויים במערכת החינוך. מטרתו המוצהרת של המאגר היא לסייע בהערכת היכולת והביצועים של תלמידים אבל בפועל עלול מאגר זה, לשמש לדברים רבם אחרים.

נכון להיום, טרם הקמת המאגר, כל בית ספר מנהל "תיק אישי" עבור תלמידיו(ב”תיק האישי” אין מידע רפואי, מידע סוציואקונומי, או מידע על הוריו ומשפחתו של התלמיד). לרוב, התיק האישי של התלמיד לא עובר יחד עמו מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים או לבית הספר התיכון. כך, תלמיד שסרח בבית הספר היסודי, אין זוכרים לו "עוון נעורים". הוא מקבל את הזכות "לפתוח דף חדש" עם המעבר בין בתי הספר. זאת התנהלות בריאה והגיונות, המאפשרת "הזדמנות שנייה" לאותם התלמידים. הרי אין האחריות המוטלת עליהם היא כאחריות המוטלת על בגיר, ושומה עלינו לאפשר להם, כחלק מהתהליך החינוכי, לפתוח דף חדש ולהיטיב את דרכם.

משרד החינוך מציע להקים מאגר מידע אשר יכלול מידע פרטי, אישי ורב עד מאוד (אפילו בהשוואה לבתי ספר המגדילים עשות באיסוף המידע בתיק האישי). המידע יכלול נתונים אישיים ופרטיים רגישים, מעבר לציוניו בבית הספר ולמידע התנהגותי: נתונים הנוגעים למצבו הסוציואקונומי של התלמיד, מצב משפחתו, אחיו, הוריו, סביבתו; פרופיל פסיכולוגי ומידע רפואי רגיש (אם כי לא ברור כיצד איסוף מידע זה עומד בקנה אחד עם עקרון חסיון המידע הרפואי); ועוד כהנה וכהנה פרמטרים רבים. החזקה של מידע רב כל כך על תלמידים שהם קטינים, עשוי להוות בעיה, עד כדי אסון, היה ומידע זה ידלוף (פירוט בהמשך).

יתרה מכך, על פי הטיוטה המונחת לפניי, הורחבה מוטת הגופים האוספים את המידע – החל מגיל הגן ועד למוסדות להשכלה גבוהה. הורחבו גם סמכויות הנוגע לאיסוף המידע – לדוגמה, על פי ההצעה ניתן יהיה לערוך סקרים, ראיונות אישיים, אבחונים פסיכולוגיים ועוד. איסוף מידע כזה בהיקפים כאלו לא נעשו בעבר, בוודאי לא באופן גורף על כל אוכלוסיית הקטינים במדינת ישראל.

לדעתי מדובר בצעדים מרחיקי לכת שיש לתת עליהם את הדעת בהרחבה – הרבה מעבר למה שאנו עושים בדרך כלל – מהטעם הפשוט שאם נטעה או נחטא, אוכלוסיה שלמה, כל דור העתיד שלנו, עשוי לסבול מכך.

במישור הטכני, משרד החינוך אינו ערוך (לפחות כרגע) להחזקה של מידע כה רגיש בהיקפים כה גדולים. יש להבין כי עיסוק בהגנה על מידע ואבטחתו אינו דבר שיש להקל בו ראש. לא בכל משרדי הממשלה קיים כוח אדם מקצועי הנדרש להבטחת המידע, ולא ניתן להכשיר או לגייס כוח אדם תוך פרק זמן קצר. לשם ההשוואה, אעיד כמומחה שלימד ומלמד אנשי טכנולוגיה בתחום זה, כי בשוק העסקי תהליך הלמידה וההרכשה של היכולות הטכניות הנדרשות לשם הגנה על מידע לוקח שנים. אני מכיר חברות טכנולוגיות המחזיקות מידע קריטי, ולכן לצוותים הטכניים שלהם יש במסלולי הדרכה וליווי ארוכי טווח שמטרתם להנחיל את הידע כיצד להגן על המידע הרגיש. ככל הידוע לי, למעט במקומות ספורים אין במשרדי הממשלה תכנית הכשרה דומה.

במצב בנוכחי, במידה ומישהו רוצה להשיג מידע מתוך התיק האישי, עליו לפרוץ פיזית אל בית הספר, וזאת בהנחה שבית ספר מחזיק מידע כלשהו. אותו פורץ יוכל להשיג מידע על 200-300 או 500 תלמידים (תלוי בגודל המוסד), וגם המידע שישיג אינו מידע קריטי, פולשני או פרטי (ככל הידוע לי, למעט במקרים חריגים בית הספר לא מחזיק מידע רפואי על תלמידיו). במצב בו מוקם מאגר מרכזי, פריצה למאגר כאמור תגרום לדליפת מידע אישי ורגיש על מיליון וחצי תלמידים.

אדם או ארגון בעל כוונות זדון יוכלו לפלח ולנצל לרעה מידע על מאות אלפי תלמידים.

כל הסכנות הללו – ביחד ולחוד – מצריכות חשיבה אחראית ומחודשת על המאגר המוצע.

היכולת לאגור מידע ולהשתמש בו לאורך שנים, תוך חיתוכו ועיבודו, יכולה לסייע למשרד החינוך לשפר אולי את ביצועי המערכת לאור ניתוח התוצאות של התלמידים. מאידך, דליפה של מידע כזה (בין אם ממאגר זה ובין אם ממאגרים אחרים), עלולה לשנות את פני החברה הישראלית ולהשפיע עליה בדרכים הרות אסון.

לכן עלינו תמיד לשקול שוב ושוב, מה הוא המידע שבאמת אנו זקוקים לו, מה היא האחריות הנדרשת מכל אותם "אוגרי מידע" על מנת שנוכל כולנו, המדינה והאזרחים גם יחד, להמשיך ולהרגיש בטוחים.

לצערי, כאזרח, אני נוכח שוב ושוב באוזלת ידה של המערכת בהגנה על המידע (ואין מדובר רק במאגרים שכבר דלפו). לדוגמה, משרד התחבורה מחזיק מאגר מידע של תמונות ביומטריות. לשיטת המשרד אין כל צורך להגן על מידע זה באופן מיוחד כי הם אינם מפיקים ממנו מידע ביומטרי נכון לעתה (אך ורק בשל העובדה שאין להם הסמכות החוקית לעשות זאת). אבל הם לא מבינים או לא מכירים בכך שאי שמירה נאותה על מידע זה ודליפתו, תאפשר למי שהמידע יגיע אליו להוציא מהמאגר את המידע הביומטרי באופן עצמאי. (הדברים מתועדים בתכתובת שקיימתי עם משרד התחבורה). זוהי רק דוגמה אחת לחוסר הבנה הבסיסי בכל הנוגע לאיסוף, טיפול ושמירה על מידע קריטי ורגיש.

בשל הכרתו של השר במערכות הממשלתיות מחד, ובזכות הבנתו את התחומים הטכנולוגיים מגיסא, אבקש את התערבותו בנושא האמור, על מנת לעכב, ולו רק לצורך בדיקה אחראית של הדברים, את הצעת החוק הזו.

כאיש מקצוע העוסק בתחום אשמח לסייע לכל גורם ממשלתי, בהתנדבות, בכדי שמדינת ישראל תימנע מטעויות שאנו עוד נצטער עליהן בעתיד.

קישורים ומידע נוסף:

הצעת חוק רשות ארצית למדידה והערכה בחינוך, התש"ע-2010 באתר של יהונתן קלינגר

פניית המועצה הציבורית להגנת הפרטיות לשר המשפטים 8.7.10

"האח הגדול עלה לכיתה א'" גלובס 6.7.10

"הצעת חוק של משרד החינוך: יוקם מאגר מידע עם הישגיו, הרגליו ומצבו המשפחתי של כל תלמיד" הארץ 9.7.10

"משרד החינוך מקים לנו מפלצת" קרוא וכתוב 9.7.10

"על הזכות לפרטיות של אחרים, במיוחד כשאין להם ברירה" Intellect of Insanity 10.7.10

"האגודה לזכויות האזרח נגד מאגר התלמידים" הארץ 11.7.10

קבוצת פייסבוק של תלמידים שמספרים על ראמ"ה, תלמידים - לא רובוטים

יהלי מורן זליקוביץ' "אנונימיות בשאלונים? בתי ספר מתעלמים מהנחיות" ynet 28.3.10

"תלמידים מוחים סקר של משרד החינוך פולש לנו לפרטיות" הארץ 29.3.10

"מה שמשרד החינוך לא רוצה שתדעו" ynet 10.7.10 וגם כאן ברשימה הבאה

העתקים:

1. האגודה לזכויות האזרח.
2. העמותה לזכויות דיגיטאליות.
3. קבוצת המאבק במאגר הביומטרי (ובמאגרים נוספים).
4. ועד הורים הארצי.
5. הציבור הרחב (באמצעות האינטרנט).

בכבוד רב,

אופק דורון

ב 24 שעות האחרונות, קיבלתי לא מעט לינקים לדפים חדשים שעלו העוסקים ב"תגלית" של משטרת דובאי.

הכתבים של ידיעות אחרונות ושל עיתונים נוספים, הראו לא פחות התלהבות, עד לרמות של "ההישג הגדול של משטרת דובאי טמון ביכולת לחבר את כל הקצוות" (רונן ברגמן, ידיעות אחרונות, 17/02 ), אשר אף הוסיף כי: "ההפתעה הגדולה נעוצה ביכולתם של אנשי משטרת דובאי לעשות אינטגרציה (תיכלול בעגה הצהלי"ת) של כל החומר לכדי תמונה אחת", כמובן שהייתי שמח ומאושר לגלות שגם העגה הצה"לית זוכה להיכנס לכתבה על משטרת דובאי.

והוא ממשיך "יש צורך ביכולות מחשוב גבוהות הכוללות מיכון מודיעיני מתקדם ביותר" .. (רק המשפט הזה כשלעצמו עשוי להדליק את הסקרנות שלי)

כמובן שגם עיתנאים אחרים לא חסכו מילים, תאורים, ומחמאות הן מצוות החיסול והן ממשטרת דובאי.

למעשה, מרבית הכותבים התרשמו עמוקות מהיכולת לחבר תמונות שונות מזירות ומקומות שונים לכדי תמונה אחת גדולה – ואכן האדם התמים עשוי לחשוב על כך "כמה קשה לסרוק עשרות אלפי סרטים ממצלמות שונות הפזורות ברחבי העיר ולמצוא בהן את אותם חברי חוליה.. בטח צריך להזין את זה למחשב על כדי לסרוק את כל החומר"

אני דווקא שואל .. איפה בדיוק היתה משטרת דובאי במשך חודש שלם (מאז האירוע) ?

אבל, הבה נשאל את עצמנו , כמה באמת מסובך למצוא צוות אשר מימש פעילות, כאשר יש לנו גישה למידע. או בעברית פשוטה, בואו נראה כמה מתוחכמים הם שוטרי משטרת דובאי – אולי גם אנחנו נוכל להפיק מכך תועלת .. או חמור מכך , אולי תהיה לנו מסקנות אחרות.

כמובן שכל תיאור הפעילות הבאה, אינו קשור למציאות , אלא פרי דמיונו הפרוע של הכותב.

1. כאשר התחילו לחקור במשטרת דובאי את הנושא, אחד הדברים הראשונים שלומדים בקורס לחוקרים מתחילים הוא לחפש את קלטות האבטחה אשר קרובות לזירת האירוע – במקרה הזה, בתי מלון די מוצפים במצלמות אבטחה, וטבעי יהיה שלאותו מלון חדר בקרה עם עשרות מצלמות אבטחה.

דבר ידוע, שמרבית מצלמות האבטחה כוללות על גב הסרט גם שעון המצגי את השעה.

מכוון שהחוקרים, מן הסתם ישבו על קלטות האבטחה של המלון, הם יכלו לצמצם את האפשרויות לזיהוי החוליה לטווחים של מספר שעות לפני האירוע , ופרק זמן קצר לאחר האירוע (שבו מן הסתם אנשים אלו יצאו מהמלון). מכוון שמצלמות האבטחה ממוקמות בחלקן על פתחי הכניסה והיציאה, קל היה לאתר רשימה של עשרות אנשים אשר עברו על פני המצלמות באותם פרקי זמן.

2. בשלב השני, היה צורך לזהות רק חשוד אחד ברגע שבו הוא משתמש בסלולארי. מן הסתם באותו שלב היו כמה עשרות חשודים אולם אחד מהם שייך בוודאות גבוהה לאותו צוות והיה צריך לאתר את הרגעים שבו כל אותם עשרות חשודים חלפו על פני מצלמה כלשהיא (לא חשוב איזו) ואשר ניתן לזהות שיש עליהם מכשיר סלולארי (בין אם בשיחה ובין אם לאו) (בדיעבד, על פי התמונות בעיתון אכן נמצאו רגעים שכאלו.)

3. בדיקה של קובצי ה log של החיבור הסלוארי על אותו תא סלולארי במגבלת אותן דקות, תנפיק רשימה של מספרי IMEI של טלפונים סלולאריים ( International Mobile Equipment Identity ) אקטיביים אשר עשויים להיות של אותו חשוד/ה, וכמובן שהדבר קל יותר אם אותו חשוד/ה ממש משוחחים באותו זמן.

4. בשלב הזה מבצעים grep  על קובצי ה log של כל התאים הסלולאריים ומקבלים את "מסלול השהות" של אותו אדם .. כלומר היכן הוא היה ומתי הוא היה ..

בשלב הזה, גם יכולים למצוא את המידע לגביי "עם מי הוא שוחח" בימים בהם הוא היה בדובאי, וגם לגבי מספרי ה IMEI הללו מבצעים grep על כל הלוגים .. והנה יש לנו את מסלולי השהות של כל חברי החוליה (או של חלקם) , ואם רק של חלקם הרי שהם יחברו אותנו אל האחרים .. בסוף התהליך יהיו בידינו כל מסלולי השהות של כל מי שחשודים כחברי אותה חוליה – מסלולים אלו מן הסתם יהיו חופפים בחלקם מכוון שחברי החוליה נפגשים בכל מיני מקומות, או בחדרי מלון וכיוצ"ב .

5. בשלב האחרון, אפשר לגשת לכל מקום שבו חברי החוליה היו (עם דגש על בתי מלון , מסעדות וכיוצ"ב) ולקחת את הסרטים של מצלמות האבטחה .. מכוון שכבר יודעים שאיזה שעות הם היו באותו איזור, קל לבצע חיפושים ממוקדים על אותם סרטים ולאתר את זמני הכניסה והיציאה שלהם .. מן הסתם דברים אלו נכונים גם לגביי נמל התעופה.

אז נכון, השלב הראשון אולי טיפה מייאש והשלב האחרון אולי טיפה סזיפי (למרות ששוב אנחנו לא חופרים בסרטים של ימים שלמים אלא בצורה מאד ממוקדת על פרקי זמן ידועים) ושלבים 3 ו-4 עשויים להימשך כחצי יום עד יומיים עבודה .. אבל זה הכל .

ברור שאם היה צריך לבצע זיהוי פנים על עשרות אלפי שעות של מצלמות מעקב, הרי שמן הסתם היה צריך ציוד ומחשבים שהעלות שלהם דומה לעלות של הציוד בסרטי ג'יימס בונד .. אבל אם מזהים בסרטים את אותם קצות חוטים (וצריך רק אחד) ואיתו ממשיכים לרשת הסלולארית .. לא צריך ציוד מטורף ולא מאות אנשים שיצפו בסרטים ..

ולמה כל זה מעניין אותנו ? כי גם בישראל אפשר לעשות את זה .. כן , חוק נתוני התקשורת , לאחר תיקונו מאפשר למשטרה לקבל נתונים מחברות הסלולאר ..

טוב , מן הסתם אם תסתובב כאן חוליית חיסול, אף אחד לא יתנגד לזה .. אבל גם על דברים פעוטים יותר ניתן להוציא את המידע .

סתם נקודה למחשבה.

אם אתם מחפשים את הפרטיות שלכם .. אופס, היא בדיוק עושה את דרכה אל פח הזבל ..

מעריב nrg פרסם את הכתבה על כך שבנק דיסקונט מתחיל לעבוד עם זיהוי ביומטרי, הפעם תמונות פנים .. יכול להיות שהבנק הזה טוב בלהביא אמנים (ויכול להיות שהוא צריך לשקול הסבה מקצועית לתחום של אמרנגות ) .. אבל אותי הם לא ישכנעו עכשיו להיות לקוח שלהם.

אבל הבעיה היא לא רק איתם, למעשה, חלק מהטיעונים שהוצגו לועדת המדע, כאשר היא דנה בחוק הביומטרי, היא שברגע שהמדינה עוברת להשתמש בזיהוי ביומטרי(ומעבירה את מסמך הזיהוי המרכזי להיות כזה), היא למעשה נותנת לגיטימציה לארגונים אחרים ובכלל זה חברות מסחריות, לעבור להשתמש בזיהוי ביומטרי ..

מילא אם הדבר היה נעשה כאשר ישנן הגדרות בחוק על התנאים שבהם צריך לעמוד בעל מאגר שכזה .. אבל לפחות כרגע, החוק הביומטרי אינו כוללני ואינו מגביל את שימושם של מאגרים ביומטריים אחרים.

ועל אף שהחוק קובע תנאים מסויימים שבהם משרד הפנים יצטרך לעמוד .. הוא לא בא ומאלץ אחרים אשר רוצים להקים מאגרים ביומטריים לעמוד בתנאים כלשהם ..

כך, במילים אלו נפתחת כתבה (ידיעות אחרונות, 09.02.2010) המביאה עדות אישית של שופט בישראל, שנתון לאיומים.

"אתה מרגיש כאילו מישהו עוקב אחריך כל הזמן ויודע עליך הכל: היכן אתה גר, מי בת הזוג שלך, מיהם ילדיך, מה סדר היום שלך, באיזו מכונית אתה נוסע" – כך ממשיכה לה הכתבה.

בהמשך הבוקר נתקלתי גם ב"ישראל היום" (עמוד השער, מתאריך 09.02.2010) , שם מציע דן מרגלית לנהוג ב"ענישה ביד ברזל" כלפי אנשים, כאשר בתוך הכתבה הוא מאשים את האינטרנט "האינטרנט פרוץ לכל חורץ לשון" , וזאת בגלל ביקורתה של כבוד השופטת, הגב' דורית ביניש, בהרצאה שנשאה אתמול בחיפה לתלמידים.

ראשית, אולי כדאי לענות למר מרגלית.

האינטרנט אינו אלא בבואה של החברה, האינטרנט אינו יוצר את האלימות ובוודאי שאינו זה שגורם לאלימות לצאת ממסגרת של כמה מילים למשהו שקורה בפועל – האלימות בחברה הינה תולדה של מגוון של סיבות, האינטרנט , או הטוקבקים אינם אלא מראה, שבאמצעותה ניתן לראות מה קורה בחברה.

השיטה של איום בענישה, ענישה ביד ברזל , אולי תיצור הרתעה מסויימת – אך לא תפתור את הבעיה, אלא תנמיך את התסמינים החיצוניים לה.

כלומר, לשיטתי, במקום לעסוק בניראות של הדברים – אולי צריכה החברה בישראל לעסוק בבעיה עצמה ולפתור אותה , כי הבעיה הזו אינה אלא סרטן , שמחלחל אל החברה, ואל הדמוקרטיה בישראל.

אבל חמור מכך , כיצד הגענו למצב שבו אפשר לשרוף מכונית של שופט ? כיצד הגענו למצב שבו שפוט מרגיש שחייו גלויים לעין כל ? הכל דאלים גבר ?

הבעיה אינה רק של השופט או מערכת המשפט – הבעיה המאפשרת למצב כזה לקרות היא אותה בעיה של "אובדן הפרטיות" , היא אותה הבעיה עליה הצבענו כאשר דיברנו על דליפות חוזרות ונשנות של מידע אישי ופרטי וזמינותו לעין כל ..

הרי בסופו של דבר , אילו המידע לא היה אי שם בחוץ .. אף אחד לא היה יודע היכן השופט גר, אם באתר של רשות המשפט לא היו מצמידים את מספר הת.ז של שופט למידע עליו (למי שלא מכיר כדאי להינכס לאתר של הלמו) – היה יותר קשה למצוא את כתובותו ב"אגרון" (או איך שקוראים לזה) ..

זה לא ששופטים מרגישים ככה – כולנו אמורים להרגיש ככה , אבל נוח לנו להדחיק , נוח לנו להתעלם – ורק כאשר יאיימו עלינו, נרגיש פתאום כמה נוראי זה שמישהו יודע עליך הכל .. בסופו של דבר גם שופטים הם בני אדם, וכמוהם גם המידע שלנו מסתובב לו אי שם כי מישהו "שכח" לשמור עליו.

כדאי לעצור את כל דליפות המידע הפרטי ולהעניש בחומרה כל דליפה של מידע שכזה .. (ולא בקנס של 1000 או 5000 ש"ח ) ..

וכדאי לעצור ולבדוק הקמה של כל מאגר מידע פרטי – כן , גם את המאגר הביומטרי !

** כל האמור בפוסט זה הינו דמיוני בלבד מפרי מוחו הקודח ודמיונו הפורח של כותב הפוסט.

** כל שיוך של מדינה זו, שוטריה, אנשי הפרקליטות שלה וכו', לאנשים אמיתיים בשר ודם הינה אך ורק על אחריות הקורא , ומפרי דמיונו הפורח.

נניח לרגע, שיש מדינה, אי שם מעבר לאוקיינוסים גדולים, מדינה לבנטינית שבה, לעיתים, תשוביה מעדיפים לנהוג על פי מידת הרגש ולא על פי מידת ההגיון.

נשמע לכם דמיוני ? זהו שלא. השבוע פגשתי מספר שגרירים של רצון טוב מאותה מדינה, והנה הסיפור שסיפרו על מה שקרה שם בשנה האחרונה.

ב"פלטיאל", החלו העבריינים להיות יותר ויותר מתוחכמים, ולמשטרה כמובן לא היה תקציב ענק להתמודד איתם (קיצוצים ושחיקה לאורך שנים רבות) , בנוסף לכך, אותה מדינה הזניחה הזנחה פרועה במשך שנים את זיהוי תושביה, עד לרמה שכל ילד בכיתה ד' עם מחשב קטן ומדפסת ביתית, היה יכול להדפיס לעצמו תעודת זהות , אפילו בסניף ה"אופיס דיפו" הצמוד לביתו היו מוכנים לניילן (לעשות אלימנציה) , לאותה תעודה שהוא הדפיס בביתו .. וכך במחיר של 5 זוזים (זוזים הוא המטבע הנהוג בפלטיאל) יכל כל אחד לאמץ לו זהות חדשה.

מוסדות המדינה, חטאו פעם נוספת כאשר שיחררו את אוויר העולם, או יותר נכון , אוויר הרשת, מידע רב על אזרחיהן, כך שכל זב חותם , ברצונו להיות "שירה רבינוביץ'" יכל להוציא תעודה על שם שירה רבינוביץ' (כולל כל פרטיה המלאים) , או אם ברצונו להיות "שמוליק עובדיה" הוא כמובן יכל להיות שמוליק עובדיה ..

מעת לעת, כיאה לכל מדינת חוק, היו שוטרי המקוף המקומיים, עוצרים מסיבות כאלו ואחרות אזרחים שונים על מנת לחקור אותם. כיאה למדינת חוק , ומתוקף החוק הפלילי הנהוג באותה מדינה , יכלו שוטרי המקוף לקחת טביעות אצבעות מכל אזרח שנעצר , גם אם הוא רק בגדר חשוד, ובמובן שמאותו רגע ואילך אותו אזרח היה שמור על פרטיו בתוך מאגרי המידע של המשטרה.

אולם, תושבי פלטיאל, ידועים ביוזמתם כי רבה, ובחוש היצירתיות שלהם – ואף בחוצפה שלעיתים אין לה גבולות.

כאשר עצרו שוטרי המקוף את "פלוני אלמוני" , הלה לא היסס , ובמהלך מעצרו , שלף להם תעודת זהות ב 5 זוזים, כאשר הוא מזדהה בתור "רינה רבינוביץ'" (ולמען הדיוק הוא היה בוחר לו שם יותר גברי) .

שוטרי המקוף המקומיים, ידעו באותם רגעים שיש תוחלת לעבודת המשטרה, הנה , הם חקרו ומצאו שאותה "רינה רבינוביץ'" היא פושעת נוראית שביצעה פשעים פליליים רבים .. עברו ימים רבים (כי כיודע השוטרים בפלטיאל עובדים קשה) וכאשר הגיע הרגע לקחת את רינה רבינוביץ' לבית המשפט, שומו שמיים, גילו שוטרי המקוף כי הגב' שהוזמנה אל בית המשפט אינה האדם אשר היה אצלם בחקירה.

אכן פלוני אלומוני , אדם חצוף, חסר גבולות, וחסר חוט שידרה,  רק למען הסדר הטוב, יודגש כי פלוני אלמוני , שלף בתחנת המשטרה, תעודת זהות מזוייפת , והציגה לשוטרים .

כמו שאמרו חז"ל "טוב שם טוב משמן טוב" , שוטרי המקוף לא יכלו לבלוע את הבושה, עבריין ישב לפניהם ולא היסס לרגע להציג בפניהם תעודת זהות מזוייפת ..

כמובן , שעתה, על הגב' רבינוביץ' ישנה רשומה ארוכה ולתפארת , במחשבי משטרת פלטילאל , ואותה גב' מסכנה, כלל לא שייכת לעבירות שביצעו.

האמת היא שבשלב הזה, הייתי מציע לשוטרי המקוף של משטרת פלטיאל, לעצור לרגע, לבדוק את טביעת אצבעותיה של הגב' רבינוביץ' , במידה והם אינם תואמים , את טביעות האצבע אשר נלקחו מנשוא החקירה שלהם (פלוני אלמוני), הרי שלפניהם , הוכחה חותכת לכך , שרינה רבינוביץ' אינה האדם שהם חקרו, ויש למחוק את רישומיה.

אך לא שוטרים כשוטרים האמיצים של פלטיאל , יוותרו בכזו קלות , הם רוצים לשים את ידיהם על פלוני אלמוני שהעז לעשות מהם צחוק, בנתיים הם משאירים את גב' רינה רבינוביץ' על תקן של "תלויה באוויר" (היא ועוד 1000 כמוה), כאשר הגב' המסכנה, רואה לנגד עיניה את חייה נהרסים.

כמו שנאמר, "טוב שם טוב משמן טוב" ושוטרי פלטיאל הגו רעיון מופלא לטיפול בבעיה, הם יעבירו חוק , המאפשר הקמתו של מאגר ביומטרי, וכך יוכלו למצוא את אותו פלוני אלמוני.

אולם, קפץ אחד השוטרים המופלאים והאמיצים, והסביר לחבריו , שזה לא בא בחשבון, הרי האזרחים יתנגדו להקמת מאגר שכזה בטיעון שפלטיאל תהפוך להיות מדינת משטרה.

חיפשו ומצאו, כי במדינה קיים גוף נוסף , אשר מסיבות אחרות, רוצה לשפר את תעודות הזהות והציעו לו לעשות זאת , יתרה מכך הם דאגו לקבע בחוק , כי המאגר הוא "אינו שלהם" , הם מדגישים זאת בכל שיחה כי המאגר "אינו שלהם" ולאחר מכן מסבירים באותה נשימה במשך דקות ארוכות למה הם צריכים גישה למאגר ש"אינו שלהם" .

וכך 1000 אזרחים אומללים, וכבוד אבוד של מטרת פליטאל, יגרמו למדינה שלמה להיכנס למאגר מידע ביומטרי.. עכשיו רק נשאר לחשב, כמה עולה הכבוד האבוד של שוטרי פלטיאל ..

ברור שיש מחיר לכבוד האבוד של שוטרים אמיצים אלו – אנחנו יכולים למצוא אותו , ולחשב כמה עולה הכבוד האבוד של כל שוטר , או כמה עולה הכבוד האבוד של כלל משטרת פלטיאל על כל פעם שעשו לה את התרגיל (1000 פעמים ) .

תוספת והצעה:

השבוע גיליתי שיש אדם אשר יוכל לסייע לשוטרי משטרת פלטיאל , שמו הוא צ'ק נוריס..

כאשר הוא עושה שכיבות שמיכה, הוא אינו מרים את עצמו אלא דוחף את כדור הארץ .. מתחת לזקנו , אין סנטר יש לו ארגוף נוסף .. הוא אף פעם לא עונד שעון – הוא מחליט מה השעה .. והוא גם ספר עד אינסוף .. פעמיים !

אולי שיגייסו אותו למשטרת פלטיאל, ואז כל עברייני הצעצוע יפחדו לעשות מהם צחוק.

כמו שפורסם השבוע טלדור זכתה במכרז של ביטח לאומי ובו היא תסרוק ותמזער מליוני מסמכים של ביטוח לאומי .

אישית, אני מאד מפרגן לטלדור על הזכיה ומאחל להם הצלחה וברכה בכל מה שהם עושים, אינני מכיר את החברה מעבר להכרות שיש לכל אזרח , אולם עולה כאן שאלה, שראוי לתת עליה את הדעת.

ככל שאני יודע, טלדור היא גם אחד מהגופים אשר מפעילה את המערכת של משרד התחבורה, בכל הנוגע לחידושי רשיון וכיוצ"ב, כלומר , הם עוסקים בכל הבניה של מאגר התמונות הביומטריות של משרד התחבורה.

עקב כך, הם חשופים למידע על קבוצה נרחבת באוכלוסיה ובכלל זה תמונתם, מספר הזהות שלהם ופרטים אישיים נוספים .

כעת, הם מקבלים לידיים מידע נוסף , והוא המידע של ביטוח לאומי , למעשה, טכנית, יש להם את היכולת להצליב את המידע משני המקורות , והרי להם , מידע מקיף ביותר על כך אזרח , התנהלותו מול הביטוח הלאומי +מידע אישי שנמצא במאגר של משרד התחבורה.

אני כן מקווה , שמישהו , במשרדים הממשלתיים נותן על כך את דעתו – ובודק שלא מתבצעת הצלבת מידע שלא כדין – אני בכל מקרה, חושש מכך (כי גם אם לא מתבצעת כרגע הצלבה , היא תוכל להתבצע בכל רגע עתידי) .

האם בכלל הממשלה בודקת שעובדים בפרוייקט אחד לא מנויידים לפרוייקט השני ?

אם למישהו יש מידע בנושא , אשמח לשמוע על כך .

המתכון :

1 איש טכנולוגיה שמאס ברצון הממסד להפוך אותו למידע ביומטרי

1 אנרכיסט צעיר (השבוע היה לו יום הולדת) עם כישורי צילום.

1 רכב +מצלמה + ציוד טכני+ משקפיים של מחבל משנות ה 70 + עיפרון איפור.

וכמובן שצריך להגיע הזמן שבו נקראים לחדש את הצילום ברשיון הנהיגה .

הנה הפוסט של עירא אברמוב בנושא.

אז קבלו את הפרומו של חידוש הרשיון :

אתמול בערב התכנס פורום של המכון הישראלי לדמוקרטיה ואירח אנשים בנושא של החוק הביומטרי.

אמנם עוד טרם הדיון שמעתי ממספר אנשים כי אולי זה מעט מידי ומאוחר מידי , אבל כמו שאמרה הגב' כרמית גיא אשר הנחתה את האירוע, עצם זה שהצעת החוק עברה, אין בה כדי לסתום את הגולל על הדיון הציבורי בנושא – ואכן , גם לדעתי ראוי לקיים דיון ציבורי בכל פורום אפשרי בנושא זה.

אבל, מספר נקודות לחשיבה:

1. המקדם הגדול של החוק, יו"ר ועדת המדע, ח"כ מאיר שטרית, בחר לטענת המארחים שלא להגיע לאירוע, תחת הטיעון , כי מרגע שעברה הצעת החוק, אין סיבה להמשיך ולדון בה .

להבנתי , המארחים חשבו אחרת, ואני מר על כך שמר שטרית לא היה באירוע – מן הטעם הפשוט שהדיון בנושא, הופך , להבנתי, בשיח הציבורי המתקיים במקומות שונים , לדיון מעמיק , יותר ממה שהתקיים בועדת המדע.

להבנתי, ככל הנראה, הציבור, ופורומים שונים (הפורום לאבטחת מידע, המכון הישראלי לדומוקרטיה ואחרים) , מצליחים להביא שיח, שבחלקו מורכב מהאנשים שהיו בדיוני הוועדה (משרד הפנים , משטרה) – אך שהפעם , השיחה הוא בוגר יותר, אפקטיבי יותר, ונוגע בנקודות שאמורות לעורר מחשבה בכל אזרח ואצל כל פרלמנטר . באותה נשימה, זה גם מעורר מחשבה לגביי הליכי חקיקה אצלנו.

2. בנסיון להסביר, איך המאגר יעזור לאזרח , טענה נציגת המשטרה (ואני לא רוצה לכתוב את זמה כי לא מדובר במשהו אישי) , כי למעשה, כיום , אזרח שמסתובב ללא תעודת זהות יכול להיות מעוכב ע"י שוטר עד שתתברר זהותו , בעצם קיומו של המאגר , ניתן יהיה לזהות אדם גם אם הוא ללא תעודה .

ראוי להזכיר למשטרה, כי בישאל קיימת חובה חוקית לשאת תעודת זהות , על כל אזרח בגיר . למעשה המשטרה אומרת בטיעון שלה , כי הם מנסים להקל על עבריין (מי שמסתובב ללא תעודת זהות כי שדורש החוק) במחיר של הקמת מאגר מידע שכולל גם מידע על כל האזרחים הלא עבריינים.

ברור לי שמעת לעת , כולנו מסתובבים ללא תעודת זהות, אולם לכאורה, החוק דורש שנסתובב עם תעודה מזהה .. במידה ואנחנו ללא תעודה מזהה ושוטר מתעקש לזהות אותנו , הוא יכול לעכב אותנו עד לזיהוי , זה חלק מהמחיר שכולנו נדרשים לשלם בגלל החובה לשאת תעודת זהות. במידה ויתפשו אותי ללא תעודת זהות , תתכבד המשטרה ותעכב אותי עד לווידא ההות שלי , בלי לכפות על כל אזרחי המדינה כניסה למאגר , תחת הטיעון שרוצים להקל עליי כעבריין .

3. נציג משרד הפנים, קרא למתנגדים למאגר , להוציא קריאה ציבורית שלא להשתמש בטיעון השואה כטיעון נגד המאגר (לטענתו הוא ראה תמונות של אנשים עם מספר על היד על מנת להמחיש את "סכנת המאגר" ) , ובכן , אני עד היום נמנעתי במתכוון מליצור את ההשוואה לשואה, ולא רציתי גם לעמת את אותו פקיד בכיר עם הטיעון שלי .

אבל , אינני סבור כי אנחנו (הצד המתנגד למאגר) היה הצד הראשון להכניס את השואה לדיון , למעשה , עיון בפרוטוקול הדיון שנערך בועדת הכנסת (הדיון הראשון) , יראה פקיד בכיר (משפטן) אשר אמר "לגרמנים ההיסטוריה שלהם"  (בהקשר של אחזקת מאגרי מידע שכאלו) .

עו"ד אבנר פינצ'וק , טען לא פעם בהקשר הזה (אני שמעתי אותו לפחות 3 פעמים אומר זאת בצורה ציבורית) , ובהתייחס לדבריו של אותו פקיד ממשלה כי "אנחנו גם יכולים ללמוד מהיסטוריה של עמים אחרים" , לכאורה , לא כדאי שנעשה טעויות שעמים אחרים טעו בהם .

אני אומר את זעתי בעיניין, נכון , לגרמנים יש את ההיסטוריה שלם , היסטוריה המעכבת כרגע הקמה של מאגרים מרכזיים פולשניים והחזקתם על ידי הממשלה .

אבל גם ליהודים , יש את ההסיטוריה שלהם – והיא אומרת שעדיף שלא יקטלגו אותנו בצורה חד חד ערכית , פעם זה אולי היה מספר כחול על היד , היום זה מאגר מידע ביומטרי ..

הטכנולוגיה אולי השתנתה .. המהות – לא בטוח .

(ובכל מקרה אינני בעד להעלות תמיד את טיעוני השואה) .

יום טוב ונפלא לכולם .

ב 20 לינואר, יקיים המכון הישראלי לדמוקרטיה , דיון בנושא של החוק הביומטרי .

הדיון יתקיים אחר הצהריים בירושלים .. ניתן להגיע בתאום עם המכון , מידע על המפגש באתר של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

למידע נוסף .