חושבים שצריך יותר תוכנה חופשית בממשלה ??

יופי .

הנה הזמן שלכם לתרום ולסייע.

משרד האוצר הוציא RFI (בקשה לקבלת מידע) על תכונות, כלים וטכנולוגיות שיכולים לסייע בפרוייקט data.gov.il , ולמעשה הם מחפשים את הדרך להחצין מידע ממשלתי על מנת שהציבור הרחב יוכל להשתמש בו .

אם יש לכם מידע, רעיונות, וכיוצ"ב ואתם לא יודעים איך לעשות וכיצד להעביר את המידע אליהם , אפשר ליצור קשר איתי ו/או ועד המקור (שגם מכירים את הפעילות).

אם ראיתם איך ההולנדים מוציאים את המידע הממשלתי, אם במקרה עבדתם על פרוייקט בשביל הממשל הסיני , אם במקרה הייתם יד ימינו של ג'וליאן אסנג' ואתם ממש יודעים איך לייצא מידע ממשלתי …

זו ההזדמנות שלכם .

הגשתי מענה כללי בשם קהילת התוכנה החופשית / עמותת המקור, המענה הוא כללי דיו על מנת לכלול את כל התוכנה החופשית ולתת לכל מי שירצה בהמשך לתת מענים בתחום , למעשה רק ניסיתי לשמור דלת פתוחה לתוכנה חופשית .

]]> http://ofek.biz/blog/archives/2157/feed 9 http://ofek.biz/blog/archives/2133 http://ofek.biz/blog/archives/2133#comments Sun, 15 Jan 2012 14:58:44 +0000 ‫doron‬ http://ofek.biz/blog/?p=2133

עבר די הרבה זמן מאז שכתבתי או דיברתי על הנושא, ולפני שאני נכנס לאיזה פרוייקט גדול בצבא (מה שלא ישאיר לי זמן), ומכוון שהיום מישהו דיבר איתי על הנושא, החלטתי לכתוב על זה כמה מילים.

איפה הכסף?

כמו סיסמת הבחירות של יאיר לפיד, “איפה הכסף" היא שאלה מאד טריוויאלית כאשר נדרשים היום לנושאים של מיחשוב (או כל נושא אחר).

בחברות מסחריות, מכוון שהן משלמות את העלות של תוכנה והעבודה סביב תוכנה – ניתן לבנות טבלה, בצד אחד לשים את התוכנה המסחרית, ובצד השני את התוכנה החופשית, לראות מה מקבלים מכל תוכנה , כמה עבודה צריך להשקיע ובסופו של דבר במקרים רבים התוכנה החופשית הינה כלכלית יותר לארגונים , היא מביאה ערכים מוספים , העלויות שלה שונות, וניתן לשכנע אנשים בחברות מסחריות – מתוקף אותו הגיון, להשתמש בתוכנה חופשית.

לפני שנים, בהיותי בוועד של המקור (בפעם הראשונה) נדרשנו לנושא של תוכנה חופשית במערכת החינוך, עם המון אופטימיות ורצון טוב נפגשנו עם הממונה על החינוך הטכנולוגי – ולצערי ההתרשמות שלי לא היתה חיובית (ממנו וממהלך של הכנסת תוכנה חופשית למערכת החינוך).

שנים אחר כך, בהיותי בקדנציה נוספת בוועד של המקור, ניסה רם און לקדם את הפיעילות של תוכנה חופשית במערכת החינוך מול המדען הראשי של משרד החינוך – הפעם אני הייתי הרבה יותר סקפטי מיכולת לשנות משהו.

איפה הכסף?

והנה אני חוזר לסיסמת הבחירות של יאיר לפיד. רק שבשונה מהסביבה המסחרית, מערכת החינוך, בתי ספר (בין אם ברמה מקומית, בין אם ברמה איזורית, מחוזית או ארצית) לא תתוגמל מחיסכון אשר יושג מתוכנה חופשית.

כלומר, אם מורה או בי"ס מסויים, יתחיל ללמד תוך שימוש בכלי תוכנה חופשית – לא רק שהוא לא יתוגמל אלא שהוא יינזק.

בשלב הזה אמורה להתעורר השאלה "יינזק? “ – והתשובה היא כן.

בואו, לרגע נבחן את המצב הקיים בבתי הספר.

רוב המערכות הינן מערכות קינייניות (מייקרוסופט או אחרות) , כתוצאה מכך, אותן חברות (MS לדוג') מוכרת אותן במחיר מגוחך לבתי הספר …. בנוסף לכך , כל מורה יכול לקבל תחת הסכם רישוי זה גם תוכנות אליו הביתה בעלות של כמה עשרות שקלים בודדים (פחות ממאה ש"ח במקום אלפי ש”ח) .. בנוסף לכך , אחת לכמה זמן אותן חברות מוציאות את המורים, המפקחים ושאר בעלי התפקידים ל"כנסים מקצועיים" .. כן כנסים אשר נערכים במלון בים המלח (או במלון באילת , או במלון במקום אחר) – כמובן שאם קיימת השתתפות מצידו של המשתתף היא סמלית מאד בעיקרה ..

בנוסף לכך קיימים ימי עיון, ואירוח ע"ח אותן חברות מסחריות ..

עכשיו נשים לרגע את המשקפיים של מפקח או של מורה

מצד אחד , תוכנה חופשית באמת מספקת חינוך לערכים, היא גם זולה יותר למערכת, אבל אני אצטרך להשקיע אנרגיה ולשכנע ולריב …. באותה נשימה אני "אסתבך" עם אותן חברות מסחריות .. אני לא ממש יוזמן לימי עיון, ה"נופש" השנתי באילת לא יהיה יותר .. (ויותר אני לא אוכל לראות את המורות החתיכות של XXX שוחות בביקיני בבריכה של המלון).

בשורה התחתונה – אני כמורה / מפקח רק יארגן לעצמי כאב ראש , וכאבי לב .. אם אני אלך בנתיב של תוכנה חופשית.

ופה טמונה הבעיה של תוכנה חופשית במערכת החינוך:

1. אין חיסכון כספי שמי שמחליט את ההחלטה מרגיש אותו .. (כלומר ה"ביזבוז" לא יוצא מתקציב בית ספר .. ולפיכך גם החיסכון לא חוזר לתקציב בית ספר).

2. חברות מסחריות עוטפות את אספקת המוצר במגוון של צ'ופרים וטובות הנאה למרות שיש איסור על טובות הנאה .. (ולכן כתבתי עוטפים) .. כלומר ימי עיון / אירוח וכיוצ"ב.

3. מערכת החינוך מקבלת כמערכת מחיר זול – ובאותה נשימה מורים ואנשים שעובדים במערכת מקבלים את התוכנות בהנחה של אלפי שקלים.

4. הגורמים שיוכלים לקבל החלטה רוחבית של שימוש בתוכנה חופשית – נהנים מקרבתם את הספקים הקיניינים .

לפיכך, אני סבור שאי אפשר להתמודד את הנושא אלא אם תהיה "הוראה מלמעלה" המתעדפת תוכנה חופשית.

כל הכנסה של תוכנה חופשית למערכות חינכיות – תהיה נקודתית ונדירה , עד שלא יפוצח העיניין הזה .

שימו לב שבאוניברסיטאות ומוסדות להשכלה גבוהה – שם התנאים אינם כתנאי מערכת החינוך , ישנו אימוץ של תוכנה חופשית .

אוקיי, אני סבור שנתתי את כל הזמן שבעולם לחברה מסויימת לטפל בבעיות שלה.

מקרה שהיה, כך היה.

היה זה לפני שנה וחצי, כאשר בהיותי אצל חברה מקומית שהסתייעה בי, הייתי צריך לסייע בהתקנה של storage על בסיס iSCSI .

במסגרת הפרוייקט, היו גם בעיות, והיה שלב שחשדנו בסוויצ'ים – או יותר נכון בחוסר תפקודיות טובה שלהם, למעשה שהם מפלים תקשורת כאשר יש עליהם עומס.

תוך כדי בדיקה של הנושא, הופעל tcpdump על מנת לראות מה מגיע, איך מגיע ….

ולפתע ….

telnet .. אני מזהה שמישהו עובד ברשת על telnet ….

“אבי … בוא, בוא הנה. אני שואג על מנהל הרשת" , “אתה פתחת telnet איפשהו ? אני שואל … "

והבן אדם לא יודע על מה אני מדבר ..

חקירה מהירה איתרה את התחנה ואת השרת שהיא עבדה מולו (שרת לינוקס) …

“תביא , תביא .. את הסיסמה של root לשרת הזה , נראה מה עשו פה" אני מפטיר לעבר אבי ..

והוא .. מביא ..

מדובר בשרת שחברה חיצונית טיפלה ומטפלת בו .. שרת ERP .. שרת שמחובר להנהלת החשבונות … ועליו מתבצעות פעולות חשבוניות של הארגון המדובר ..

אני מתחבר .. ועיניי חשכו.

כל מה שאתם רוצים מותקן על השרת .. telnet , ftp פתוח לחלוטין, samba על תקן של זונה דרום אמריקאית, webmin ללא שמץ של אבטחה … הכל כולל הכל .. כלי פיתוח, שרותי "r” למינהם (rlogin, rsh' rexec …. )

אני ואבי לוקחים את הרשימה וניגשים למנמ"ר של אוצה חברה ..

“אתה ידעת מזה? “ אני שואל .. והוא, מופתע לא פחות מאיתנו ..

מספבר שאותה חברת ERP ישראלית היא זו שהקימה וטיפלה בשרת .. אני מסביר לו את הבעיות הנובעות מהסיטוציה (הכל כולל הכל פרוץ) ..

ועוד באותו ערב אני מוציא מייל גם אליו וגם אל החברה של ה ERP על מנת להציבע על התקלות ועל הסיכון הנובע מהן ..

וחברת ה ERP מגיבה במייל מתחמק ..

אני כמעט מתחנן שינחו אותנו מה אפשר לסגור ואיך אפשר לתקן את המצב ..

.. וחברת ה ERP ממשיכה להתחמק .. מנסה למכור לי סיפורים (בנתיים מעורבים בתכתובת גם המנכ"ל של חברת ה ERP וגם מנהלים אצל אותו לקוח)

אני אפילו מוכן לעשות את זה בחינם .. רק שהמצב לא יישאר כפי שהוא נשאר ..

וחברת ה ERP .. מאיימת שהיא תתבע לי את הצורה בבית משפט אם אני אפרסם את זה ..

לאחרונה, אותו לקוח היה צריך לשדרג את המערכת , וברגע שבחברת ה ERP שמעו שאני עדיין היועץ של הלקוח בתחום של הלינוקס .. המנכ"ל של חברת ה ERP הודיע שהוא לא מוכן ..

אז באמת שלא נראה לי לעניין שמחר בבוקר יגלו כאן מאות או אלפי עסקים בארץ שהמערכת הנהלת החשבונות שלהם פתוחה ופרוצה לכל רוח ..

אבל … אם יש לכם, לארגון שבו אתם עובדים, מערכת ERP ישראלית שמיועדת לעסקים קטנים / בינוניים (עד כמה מאות עובדים בדרך כלל) – תבדקו שהמערכת לא פתוחה לחלוטין .. ואם היא פתוחה לחלוטין .. גשו לאותה חברה ותודיעו להם שלכם יש בעיה עם זה ..

אלא אם לא אכפת לכם שכל המידע הפיננסי של הארגון שלכם יהיה חשוף ופריץ ..

(אוקסימורון שני לבוקר זה ..)

אני נתקל לא מעט בימים האחרונים בביטויים שונים המראים פליאה ביחס לתגובתיות,  או חוסר התגובתיות של ישראל אל ה"האקר" (מסתבר שהאקר בעברית זה "פצחן") הסעודי. רבים תוהים כיצד זה אנחנו "מעצמת הייטק" לא מסוגלת להגן על המידע שלה ..

מעבר לכך הדיון עצמו מעלה שורה של התבטאויות, מענייניות יחסית, שיכולות להביא לדיונים מעניינים – אבל על כך בהמשך.

אישית, אני לא החזקתי מעולם, ואינני מחזיק גם כרגע בהנחה שישראל היא "מעצמת הייטק" – לדעתי אנחנו לא.

כן אני מסכים הגדרה שישראל היא מעצמת סטארטאפים .. בגלל הכמות הגדולה של חברות הזנק.

ואם אני אגע (בצורה מאד שטחית) במה זה אומר, זה אומר שיש אצלינו אנשים יצירתיים שיכולים להביא בצורה יחסית מהירה תוצאות המוכיחות יכולת כזו או אחרת (ובגלל זה אנשים חושבים שאנחנו מעצמת הייטק), אבל הצד השני של המטבע הזה היא היכולת לעגל פינות, לקצר תהליכים ומהלכים .. וכיוצ"ב.

וזוהי בדיוק הבעיה של האנשים כאן, כאשר אנו מדברים על הגנה על מידע.

התכונות שהופכים אותנו לטובים ביצירתיות וביזמות ובסטארטאפים הן בדיוק התכונות שאסור שיהיו לנו כאשר אנו באים להגן על המידע.

בהגנה על מידע צריך להיות יסודיים, שיטתיים, לא לעגל פינות, לא לקצר הליכים, יש צורך בתכונה של "סזיפיות" מסויימת .. בדיוק כל הדברים שלא קיימים כאן.

(בגלל זה, לפחות אצלי, קיימת התנגדות מהותית לקיומם של מאגרי מידע ממשלתיים רגישים כדוגמת המאגר הביומטרי).

באחד הסרטים שבהם מראים צוות אסטרונאוטים (אני לא זוכר כרגע איזה סרט), אומר אחד מהם לשני לפני ההמראה:”אנחנו יושבים על מכשיר שעולה מאות מליוני דולארים, אבל הברגים שלו נקנו מהקבלן שנתן את הצעת המחיר הכי זולה" .

ובמשפט הזה טמונה המון חוכמה שקשורה להגנה על מידע – ארגונים , חברות, ממשלות, ואחרים שבכל התהליך של ההגנה על המידע אצלם, קנו ותימחרו את ה"זול ביותר" (היועץ הזול ביותר, ה firewall הזול ביותר, הסוויצ'ים הזולים ביותר, התוכנה הזולה ביותר) למעשה פוגעים ב"שלמות" של התוצר שלהם ובאיכות שלו, ואלו פינות נוספות שאותן אותו פצחן (האקר) מחפש.

כלומר לא רק שיש לנו בעיה כישראלים שמקצרים ומעגלים פינות, גם כאשר אנחנו רוצים לעשות עבודה טובה – אנחנו ניתקל בהנהלה שרוצה את המחיר הכי זול.

זה הכשל השני שקיים בכל מערך של הגנה על מידע.

יש כשלים נוספים שבהם לא אגע כרגע – פשוט רציתי להאיר את שני הכשלים הללו שהינם כשלים שקיימים כמעט בכל מקום בישראל.

בתחילת הפוסט כתבתי על כך שיש התבטאויות מענייניות שעשויות להביא לדיון מעניין.

התכוונתי להתבטאות של סגן שר החוץ מר דני איילון, כפי שנאמרה בשבת תרבות בבאר שבע.

עם כל הכבוד למר איילון, הוא טוען שקיימת ריבונות ישראלית ברשת, אני אינני יודע על ריבונות כאמור – אני לא יודע על איזושהיא מדינה שטועת לריבונות ברשת, ולמעשה גם אם נלך לשיטתו ביחס לדומיין il , האם מי שמחזיק בדומיין hamas.co.il גורם לכך שמדינת ישראל מחילה את חוקיה ואת ריבונותה על החמאס ?

או יותר מכך, מהי המשמעות של הטלת ריבונות של מדינה פיסית על שטח וירטואלי בעיקרון (זה אפילו לא כמו לקנות שטחים על הירח או על איזה כוכב אחר).

או שאם נבחן נקודה אחרת .. במדינה בה חוק המחשבים מתייחס למחשב או שירות כישות פיסית (פריצה למחשב הינה "חדירה" במובן הפיסי שלה) ואין בחוק התייחסות למחשב כספק של שירות ווירטואלי – האם במדינה כזו ניתן לומר שמי שביקש שרות ממחשב וקיבל ממנו מידע האם הוא פרץ אליו פיסית (רמז דק לדני איילון וחבריו: לכו תקנו את חוק המחשבים לפני שאתם מדברים על ריבונות ישראלית ב web ) .

(האוקסימורון של הצדק החברתי)

רבים ממובילי מאבק הצדק החברתי הפכו עם הזמן להיות חבריי בפייסבוק. וכמעט בכל יום אני קורא ושומע על פעיליות כאלו ואחרות .. לצערי, אותם מובילים לא רואים כלל שהם "נמוגים" אט אט ולא באמת מצליחים להביא או לייצר שינוי.

אם בקייץ חשבתי שיש סיכוי לשנות כאן משהו בארץ, כיום אני חושב שפשוט תנועת האקטיביסטים הצליחה להגדיל את כוחה, ואליה הצטרפו עשרות או מאות של אנשים שחושבים שניתן להביא שינוי כלשהו בגישה אקטיבית יחסית.

שינוי אמיתי מחייב שותפות של מעמד הביניים בתוכו.

כבר כתבתי על זה בעבר, ממשלות נלחצות כאשר יש רוב ציבורי לנושא כלשהו – מעמד הביניים הוא המעמד הגדול ביותר ולכן שינויים, מהפכות, וכיוצ"ב קורים רק כאשר מעמד הביניים מצטרף לאותה דרישה לשינוי.

וזה אכן מה שקרה בקיץ, בלי מעמד הביניים לא היו יוצאים 400 אלף איש להפגים (גם לא 20 אלף או הכמויות שהיו בהפגנות הראשונות).

אבל מה קרה מאז ?

מנהיגי המחאה, או אלו שנתפשים כמנהיגי המחאה, החליטו שעל מנת להצדיק את הדרישות של המחאה, הם צריכים להביא את מקרי הקיצון בפני הציבור.

והיכן נמצאים אותם מקרי קיצון .. לא טעיתם , בעשירונים התחתונים.

כך, הפכו מאהלי ג'סי כהן ושכונת התקווה להיות הדגל שמייצג את הדרישה לדיור במחיר שפוי ..

ולמה זה גרם ? מאד פשוט מעבר לרחמים שרובינו מראים כאשר אנו שומעים על המקרים הללו – זה גרם לנו להבין שאנחנו (מעמד הביניים) לא באמת מיוצגים בבעיות – ומכאן לנטישת המאבק ע"י מרבית אנשי מעמד הביניים , הדרך היתה קצרה.

כלומר, ההצדקה למאבק ע"י הבאה של מקרים (אמיתיים) וקשים, גרמה לכוח הגדול לעזוב את המחאה.

משפט זה טומן בחובו את האמת שמנהיגי המחאה לא היו מספיק בוגרים, ותחת להבין את מאזן הכוח ולנצל אותו לטובת המחאה , הם רצו להצדיק את הימצאותם ע"י כך שהם הביאו לבמה הציבורית ולשיח הציבורי מקרים קשים (ואמיתיים) – דבר שגרר שינוי מהותי במאזן הכוחות.

לכל זה תוסיפו את מאבקים הפנימיים, וחוסר היכולת (יש יאמרו חוסר הבגרות) למצוא את המכנה המשותף לכולם – דבר שמתבטא בכך שהם התפצלו וכל אחד כמעט הקים גוף או תנועה משלו (איציק שמולי עם הסטודנטים, דפני ליף עם התנועה שלה, יגאל רמב"ם על הקבוצה שלו , וסתיו עם קבוצה אחרת) .

אם אני מבין נכון מי מהם מנסים לשמר פעילות ונוכחות עד הקיץ מתוך מטרה להגיע לקיץ על מנת לצאת שוב בהפגנות גדולות, ולכאורה מי שיהיה יותר מאורגן יוכל, לכאורה, להראות דומיננטיות גדולה יותר בהפגנות.

לדעתי "זה לא מחזיק מים", מהטעם הפשוט שגם אם מישהו מהם יצליח לשמר פעילות עד הקייץ, אם אותו גוף לא ישנה את האמירות והיעדים שלו לקראת הקיץ הוא לא יצליח להוציא לרחובות כמות גדולה של אנשים כלומר את מעמד הביניים .. אם מישהו עדיין "מדבר" למעמד הביניים הרי שהוא היה יכול למשוך אותם גם עתה לפעילות.

המשמעות של זה היא אחת המחאה החברתית, או המהפכה החברתית, כמו שהיא נראת מבעד למשקפיים שלי – מתה.

זה לא אומר שאין מצוקה ובעיה שצריך לפתור – בוודאי שיש.. רק שזה ממתין לקבוצה או לאנשים שיכולים להוביל את זה – לצערי, ככל הנראה אלו אינם המובילים הנוכחיים.

בימים האחרונים, ישנה תכונה סביב הנושא של מאגרי מידע והקלות של זליגת מידע, זאת בעקבות דליפה של כמה אלפי כרטיסי אשראי לפורצי מחשבים, ככל הנראה ערביים.

מן הסתם ההשוואה למאגר הביומטרי, לקיומו ולהפעלתו הינה השוואה שתמקיימת לא אחת .

בפוסט זה רציתי לגעת רק בכמה נקודות הנוגעות ל"שקר" שבו מציפים את הקהל הרחב על מנת שלא יראו את האמת שמאחורי הדברים.

דליפה של מאגר מידע:

בכל ההתייחסויות של המדינה / הממשלה / משרד הפנים / גופים בטחוניים / ממוחי אבטחת מידע מטעמם, לנושא של דליפת מידע מהמאגר הביומטרי – כולם כולל כולם טוענים שזה קשה מאד עד לא אפשרי.

שימו לב – הם מתייחסים לדליפת מידע מהמאגר עצמו או מהרשות האחראית על המאגר.

מצד שני, באותה נשימה ניתן לומר שכרטיסי אשראי כלל לא דלפו מכוון שהשרתים של חברות האשראי לא נפרצו (כמו שהשרתים של הרשות הביומטרית לא ייפרצו) .. כמובן שטיעון שכזה יישמע לכם הזוי כי עובדתית המידע דלף .. ולכן :

דליפת מידע ביומטרי, לא הכרחי כי תהיה מהמאגר עצמו, הכשל יכול להיות בכל נקודה בדרך.

שימו לב, כמו שאתר קניות הוא נקודה בדרך אל חשבון הבנק שלי – כך כל גוף שמנסה לזהות אותי הוא "נקודה בדרך" אל המאגר הביומטרי .

דיגיטליזציה של האדם:

לא מעט מתייחסים לנקודה של קיומה או אי קיומה של פרטיות.

אישית, אני סבור שלא תמיד מדובר על "פרטיות" כהוויתה אלא שתהליך הדיגיטליזציה של המידע האישי שלנו וההסתמכות עליו, עשויים לגרום לגורמים זרים להזדהות בשמנו (או פעיליות אחרות) אין משמעם של הדברים "אובדן פרטיות" אלא יותר שימוש לא מורשה במידע אישי.(ןיש הבדל עצמום בין הדברים).

נחשוב לרגע מהו כרטיס אשראי. כרטיס אשראי הוא למעשה התקן המייצג או המהווה interface (מישהו יודע מה המילה בעברית?) למידע הכספי הנדיף שלי (דהיינו לחשבון העובר ושב), באמצעותו אני יכול לעשות פעיליות כלכליות.

הנזק לפיכך בעת דליפת המידע ושימוש לא מורשה בו הוא נזק כלכלי ותו לא.

מהצד השני, מהי תעודת הזהות התמוכננת (תעודת הזהות הביומטרית)?

תעודה זו מהווה interface לזהות שלי כאדם.

במשמעות הרחבה של הדברים, אינני צריך כלל לפרוץ למאגר הביומטרי כדי להשתמש בזהותו של אדם – כמו שאינני צריך לפרוץ לחשבון הבנק של אדם על מנת לעשות שימוש לא מורשה בכרטיס האשראי שלו.

רגע, רגע , הרי הטיעון המרכזי של מצדדי המאגר הביומטרי לצורך במאגר הביומטרי הוא לצורך מניעה של "הרכשה כפולה" .. הטיעון שבו ניתן לעשות שימוש לא מורשה בזהות של אדם סותר למעשה את אותה הרכשה כפולה.

האמת היא שנכון .. נחשוב לרגע מה בעצם ניסו למכור לנו ..

ניסו למכור לנו שהדרך היחידה, למניעה של שימוש בזהות אחידה ע"י שני אנשים היא ע"י ניהול של מאגר עם מידע ביומטרי.

ועכשיו נשאל, הרי מה ההבדל , אם לצורך העיניין קיים בת"א אדם שמתיימר להיות דורון אופק, עם שיער שחור, ועיניים כהות .. ומצד שני בחיפה מתיימר להיות אדם שמתיימר להיות דורון אופק עם שיער בהיר ועיניים בהירות – האם יש הבדל בין שימוש בתמונה לבין שימוש בטביעת אצבע ?

הרי אותו אדם (המתחזה) כאשר הוא יבוא בפני הפקיד לא תהיה לפקיד האפשרות לדעת האם הוא הדורון האמיתי או המתחזה ..

הנחת היסוד שמוטמעת בכולנו היא שלכאורה במידע במאגר הוא המידע הנכון שאליו יש להשוות .. ואני אשאל : מי אמר בדיוק שהמידע במאגר הוא המידע הנכון ולא מידע שגוי ?

בנוסף לכך, האם יש הבדל בין שימוש בתמונת טביעת האצבע ותמונת הפנים ? בשני המקרים הפקיד לא יכול לדעת האם המידע הזה הוא זהה למידע שבמאגר .. לכל היותר הוא יוכל לדעת אם המידע הזה זהה למידע שנמצא על השבב (בהנחה ויהיה שבב , כי מסתבר שיש אמירות שהעיניין לא ברור לגמריי) – הוא לא יוכל לדעת on line האם המידע שיש בשבב או המידע שהוא מוציא ממני זהה למידע במאגר.

הממשלה מודעת לזה, למעשה היא טוענת שגופים חיצוניים לא יוכלו לעבור ישירות מול המאגר אבל יוכלו לעשות שאילתה "איטית" מול הרשות הביומטרית (שאילתה שהזמן לענות אליה יהיה ממספר שעות ואילך) .

למה כל ההסבר הארון והמתיש הזה נועד ?

האמת שהוא נועד למטרה אחת פשוטה להסביר שקשר, אם קייים, בין תעודה למידע במערכות מיחשוב, הוא קשר שקיים בתוך המאגר הביומטרי ..

או יותר נכון, קשר שקיים בין כרטיס אשראי לבין חשבון בנק , הוא קשר שקיים בחברת האשראי .

לא צריך גישה לחשבון הבנק שלי על מנת לעשות שימוש אסור או "לפרוץ" לכרטיס האשראי שלי אפשר לעשות זאת רק מול מידע בכרטיס בלי לפרוץ למחשבי חברת האשראי ובלי לפרוץ למחשבי הבנק – ובגלל אותו קשר מזהה, בעצם ישפיע הפורץ על הכספים המצויים בחשבון שלי.

וכך גם בקשר לזהות הביומטרית – לא צריך לפרוץ לתוך המאגר עצמו או לתוך הרשות הביוממטרית על מנת לעשות שימוש אסור במידע ביומטרי.

אם עד עתה כבר הספקתם להתבלבל, אחזור על כך שוב .. כדי לפרוץ את המידע הביומטרי כלל לא צריך לפרוץ למאגר הביומטרי, כמו שכדי לפרוץ את המידע של כרטיסי האשראי כלל לא היה צריך לפרוץ למאגרי המידע של חברות האשראי.

אינטרס סמוי או גלוי:

כאשר נפרץ מידע של כרטיסי אשראי – מי המפסיד הגדול מכך ? שאלה שלכאורה אתם חושבים שאתם יודעים את התשובה עליה.. כל אחד מיד יאמר "אני" .. זהו שלא.

אם מידע של כרטיס אשראי מתגלה ונעשה בו שימוש אסור, לכאורה, באמת חשבון הבנק של הבעלים של הכרטיס נפגע, ואותו אדם מסכן באמת עשוי לאבד את כל הכסף שיש לו בעובר ושב ואף חמור מכך.

האבל האם באמת אותו אדם הוה המפסיד הגדול ?

חברות האשרי למוכרות לכם (ולי כמובן) קשר של אמון, במסגרת האמון הזה הן אומרות לי "קח כרטיס פלסטיק ותשתמש בו בכסף" השימוש שלי בכרטיס הוא כי אני מאמין שאני מוגן ומכוון שזה עושה לי חיים קלים.

עכשיו ניקח לרגע קבוצה של X אנשים (נניח 100 או 1000 ) וניתן לכולם כרטיסי אשראי ונדאג שלאחר פרק זמן של שימוש אחד מהם ייפרץ והמשתמש יפסיד את כל הכסף שלו. באותו רגע אם ננטוש את המשתמש (הצרכן) לבדו .. אחרי מספר דקות יחששו כל חברי הקבוצה להשתמש בכרטיס האשראי כי הם מייד יחשבו לעצמם "מה יקרה אם הכרטיס שלי ייפרץ" .

מכוון שתעשיית כרטיסי האשראי היא תעשיה שמגלגלת מליונים של דולרים בכל רגע נתון, המפסידים הגדולים יהיו חברות האשראי שלמעשה יאבדו את הזכות או הסיבה לקיומם.

ולכן, לתעשיית כרטיסי האשראי יש אינטרס אדיר ל 2 דברים מרכזיים:

1. שמירה על סודיות במקרה של דליפת כרטיסים.

2. שיפוי לקוח במידה והוא נפגע כתוצאה משימוש בכרטיסי אשראי.

כמו כן, בואו נשאל בעל עסק מה יקרה למחזור המכירות שלו באם יפסיק להשתמש בכרטיסי אשראי – כמובן שאם אותו אדם הוא בעל דוכן פלאפל זה לא מאד ישפיע עליו , אך אם הוא בעל חנות של מוצרים מעט יותר יקרים (ביגוד, הנעלה … ומעלה) הפסקה של שימוש בכרטיסי אשראי תשפיע באחוזים ניכרים על מחזור המכירות שלו .. באם מדובר על עסק אינטרנטי מדובר על אובדן של 100% מהעיסקאות.

ולכן בתעשית כרטיסי האשראי יש לא מעט גורמים שכלכלי להם לדאוג שהצרכנים / המשתמשים ימשיכו להשתמש עד כדי כך שהם ייתנו שיפוי מלא למשתמשים ולו רק על מנת שכולנו נשמיך להשתמש…

כתוצאה מכך יש באמת השקעה של מליונים של דולרים על מנת להגן על כל השרשרת של המידע וזרימנו בהקשר זה.

ולעניין זהות, ותעודות זהות .. צריכה להישאל השאלה האם יש למישהו סיבה להגן על כל השרשרת של זרימת המידע.

יותר מכך, האם במקרה של מידע ביומטרי אפשר יהיה להחליף למשתמש את המידע (כמו שעושים עתה בכרטיסי האשראי )? .. החלפה של מידע ביומטרי לאדם משמעה כריתת אצבעות ושתילה של אצבעות חדשות .. לחילופין אפשר לעקור לאדם את העיניים ולהשתיל לו עיניים חדשות ..

צריך להיות אמיצים ולהודות שממשלת ישראל אינה יכולה להשקיעה את הסכומים שמשקיעות חברות האשראי בהגנה על המידע.

כן היא הקימה רשות ביומטרית (שעולה בטח כמה מאות אלפי שקלים לשנה .. ואולי קצת יותר) .. אבל היא לא תוכל להשקיע , מה גם שאין את האינטרס, את הסכומים שמשקיעות חברות האשראי.

וזה עוד לפני שדיברתי על האימפוטנטיות של הממשלה .. הנה ראו הקימו מטה ללוחמת סייבר .. בעצם הכריזו על מטה שכזה .. נראה לי שלפעמים חושבים אצלינו שהכרזה על פרוייקט היא המהות ולא הפרוייקט עצמו .

אז אין מאגרים סודיים ?

התשובה היא וודאי שיש, אולם מאגר מידע נבחן גם בכמות האנשים או האוכלוסיות שהוא צריך לשרת.

אם יש למוסד מאגר מידע ש 4 אנשים הם שותפי הסוד שלו – אזי ברור שהוא לא ייפרץ, אולם כאשר מאגר אמור לספק את המידע שלו למאות או אלפי נקודות גישה ואנשים – ברור שהוא לא יוכל להישאר זמן רב מוגן , יותר מכך במצבים שכאלו נוכל לפרוץ לאותן נקודות גישה ולאגור את המידע שהן שולחות למאגר – כך שניצור לעצמינו "מאגר אלטרנטיבי" .

סודיות, אמינות , וזמינות.

את הסיסמה הזו אני נוהג לדקלם בכל הרצאה שעוסקת במבוא להגנה על מידע.

סודיות – שהמידע למעשה נגיש ע"י האנשים והגופים שאמורים לגשת אליו (במקרה של מידע המזהה אזרחים תחשבו לבד כמו גופים בכל יום נתון צריכים לזהות אותכם .. (בנק, דואר, וכו') )

אמינות ומהימנות – שהמידע שהמתשאל הגיע אליו הוא אכן המידע האמיתי שלא נפגם ושלא השתנה ..

וזמינות – משרד הפנים הקים בצורה מאד מאד מסורבלת רשות ביומטרית שלכאורה תפקידה הוא לספק זמינות אל המידע שיש במאגר .. הסירבול הזה בסופו של דבר פוגע בזמינות .. ואם ישנה פגיעה בזמינות המידע אל המתשאלים (שוטרים בשטח, או פקידים במשרדים שונים, או נותני שירות למינהם )- אז צריכה לישאל השאלה, אם המידע אינו זמין למי שצריך אותו בזמן שהוא צריך אותו .. למה לאגור אותו מלכתחילה.

מקווה שפוסט זה סיפק לכם כמה נקודות לחשיבה על הצורך בקיומם של מאגרי מידע ביומטרים ע"י הממשלה .. ואם עד עתה לא שכנעתי אתכם, אז רק אזכיר לכם ששר הפנים (כן זה שאחראי על המידע הזה) הוא אותו שר פנים שתחתיו היתה השריפה בכרמל, אותם אנשים שידעו לחמוק מלקיחת אחריות בכרמל , הם אלו שעכשיו יהיו אחראים על המידע הביומטרי שלכם..

עזבו אתכם – אל תתנו לאף אחד לעשות עליכם ניסויים .

]]> http://ofek.biz/blog/archives/2091/feed 4 http://ofek.biz/blog/archives/2088 http://ofek.biz/blog/archives/2088#comments Tue, 03 Jan 2012 10:53:30 +0000 ‫doron‬ http://ofek.biz/blog/?p=2088

הרבה אנשים מתעסקים במה צריך לעשות אם דלף לך כרטיס האשראי ..

או שסתם בא לך לדעת את מספרי כרטיסי האשראי שדלפו ..

אז , האופציה הקלה היא לנסות לאתר את המידע שאתמול העלות הפורצים לאתר ONE .. ואם הורידו אותו – אל חשש הוא די מהר יצוף במקום אחר (קרוב לוודאי באחד הפורומים הרלוונטיים) .

אופציה שניה – קצת יותר מורכבת היא להיכנס לכאן , ולברר אם מספר כרטיס האשראי שלכם מתחיל בספרות המצויות ברשימה ..

אופציה שניה חלק 2 – אתם יכולים גם להיכנס לכאן ולברר אם מספר כרטיס האשראי שלכם מסתיים בספרות המצויות ברשימה ..

ואם אתם סתם רוצים לדעת את מספרי כרטיסי האשראי שדלפו .. שמור את המספרים של שני הרשימות בקובץ טקסט .. ובעזרת סקריפט קטן אפשר לחבר אותם לכדני רשימה אחת ….

את זה נשאיר לדימיון המפתוח שלכם .

מן הסתם כל העולם כבר התייחס לנושא של המידע של כרטיסי האשראי שזלג לרשת ..

מן הסתם גם אני כותב על זה, אולם אני אכתוב על זווית מעט שונה.

לא אכתוב על הצורך או היכולת להגן על מידע כאמור אלא על טימטום .

פשוט טימטום .

נתחיל עם הנקודה הראשונה – רמו"ט:

במשרד המשפטים קיים גוף, רשות, שעוסקת בטכנולוגיה ומידע, רשות זו רשאית לעסוק בהיבטים שונים של אחזקת מידע (רגיש או שלא), והטיפול בו.

רשות זו יכולה לחקור ולטפל בכל זליגת מידע וטיפול לא ראוי במאגר נתונים.

לצערי, הם לא עושים זאת בצורה סדירה, אולי אין להם את המשאבים, אולי בגלל סיבות אחרות, אבל הגיע הזמן שכל זליגת מידע תטופל ותיחקר ויוגשו כתבי אישום כנגד אנשים שהתרשלו בשמירת מידע רגיש של אחרים.

הנקודה שניה – תקן PCI :

תקן זה אינו מכסה ואינו יכול לכסות את כל האפשרויות הקיימות בעולם, מה גם שהתקן פגום בחלקו.

בנוסף לכך, ואינני משמיץ את כלל האוכלוסיה של היועצים בתחום, יש גם כמה שהם "יועצים דמיקולו" , לדוגמה חברה ששרת שלה מתארח בענן של אמזון נשאלה ע"י יועץ כאמור למה אין מצלמה שמצלמת את השרת ….

בכל מקרה, חלק מבעלי האתרים כלל אינם מודעים לקיומו של התקן .

והטימטום הגדול – השחצנות הישראלית מכה שנית:

יצא לי מספר פעמים לשוחח עם מנכל"ים או בעלים של חברות שונות, בחלק לא קטן מהמקרים, כחלק מפרוייקטי שידרוג / אבטחה וכיוצ"ב ..

כאר מדובר על סחר אלקטרוני, בדרך כלל אחת השאלות הראשונות שלי היא למה לבצע את הסליקה היישר מול חברות האשראי ולא להשתמש בגורם צד שלישי כגון PayPal על מנת שהלקוח יבצע את התשלום מולו .. מדובר בעלויות שהן זניחות ביחס לעלויות של סליקה ישירה.

כך שכלכלית והגיונית לעבוד עם PayPal , מה גם שכאשר זה קורה הצרכנים והמידע שלהם מוגנים ע"י PayPal בצורה הרבה הרבה יותר טובה .

יתרה מכך, PayPal מאפשרים API וממשק נוח לעבודה איתם , כך שבעלי אתרים יכולים להשתמש בהם בצורה קלה וזולה .

אבל … זה לא סקסי .. בעלי האתרים לא רוצים שהלקוח יראה שהוא מנותב ל PayPal ..

זה לא מעניין .. הם רוצים את פרטי כרטיס האשראי אצלהם (יוסבר כי כשעובדים עם PayPal כרטיס האשראי והנתונים שלו לא מגיעים כלל לאתר ה"מוכר" ).

אלו הסיבות שאני שמעתי ..

ואני מנסה להסביר להם שוב, “תבינו , זה עיניין של אמון, לדוגמה אני רוכש באתר סיני .. או ישראלי .. אני לא מכיר אותו, אני לא יודע כיצד הוא מגן ושומר על המידע, אינני יודע מה הוא עושה עם המידע .. כשאני משתמש ב PayPal כלקוח זה לא שאני עושה זאת כמו באתרים אחרים .. אלא ש PayPal כבר הצליחו לקנות את האמון שלי .. ובזה תלוי הכל .. אמון" .

כמובן שדבריי נופלות על אזניים ערלות .. ותמיד הגאווה שלהם מדברת מגרונם "אצלינו זה לא יקרה" .. אבל כשהם שומעים כמה יעלה לאבטח את המערכת שלהם כמו שצריך – הם מייד מתחילים לקצץ ולנסות לחסוך.

וזו התוצאה.

]]> http://ofek.biz/blog/archives/2086/feed 7 http://ofek.biz/blog/archives/2014 http://ofek.biz/blog/archives/2014#comments Sat, 08 Oct 2011 11:59:32 +0000 ‫doron‬ http://ofek.biz/blog/?p=2014

 (הכותרת היא כזו כי תכף תקראו כמה מסכנות החברות מיחשוב בישראל ) .

נצלנות חלק א' :

ביום חמישי האחרון ישבתי עם איילים , EBT להלן "אייל" ו- EY להלן "אייל" .

במסגרת השיחה, יצא לנו לדבר על חברת מיחשוב גדולה , גדולה מאד במונחים של השוק הישראלי, אשר לפני מספר חודשים , החלה לייצג בארץ אחת מחברות התוכנה העולמיות המוכרות .

להפתעתי, הסתבר לי כי אותה חברה ישראלית, פונה לכל מיני אנשים וחברות קטנות בשוק הישראלי על מנת "לשתף איתם פעולה" – המשמעות של אותו "שיתוף פעולה" הוא שהחברות הקטנות ימכרו את המוצרים של אותה חברה עולמית (אם אני מבין נכון את תפישתה של אותה חברה ישראלית גדולה) ..

יתרה מזו , לאחר מספר חודשים שבהם הם מנסים להסתייע בי , אני בעצם מבין שהם לא רוצים להשקיע כסף ולפתח את השוק אלא שה"שותפים" (אותן חברות קטנות) יבנו להם את השוק .

ואני שואל WTF ?

האם הם מסכנים ? האם הם זקוקים לנדבה .. ? לי ברור שאם יש גורם בעל כוח במשוואה זה הם .. אז איך זה שהם מנסים לנצל או אותם עסקים קטנים ?

לאלוהים פתרונים .

בכל מקרה, באותן חברות גדולות כנראה שלא הבינו את שהמשוואה השתנתה בשנים האחרונות .

באופן כללי אני תמיד שמח לשמוע שאינטגרטור X עובד עם מפיץ שמייצג את חברה Z ..

זו הנוסחה בשוק הישראלי ..

עכשיו , ניקח לרגע חברה שאני באמת מחבב .. Red Hat ואת המפיץ שלהם שאני מאד מחבב Matrix (אני יודע שיש כאלו שחושבים שאני לא .. אבל זו בעייתם) ..

Red Hat מוכרת בישראל דרך מטריקס – עד כאן , ברור.

מטריקס נותנת הנחות לחברות (מפיצים) שרוצים לעבוד איתה (כל מיני אינטגרטורים קטנים יותר) – ברור.

הלקוחות עובדים מול אותם אינטגרטורים – ברור .

מתוך פרוייקט של X שקלים כ 3% יוצא על רשיות (ציטטה מפורסמת של מר אריה סקופ ) – נניח שהוא טועה ו 10% יוצא על רשיונות .. אתם יודעים מה .. 20 % .. כלומר החלק הארי בפרוייקט הוא הפרוייקט עצמו ולא הרישוי .

הגורם המפיץ בדרך כלל נותן 10% הנחה לאינטגרטור .. משמע שההנחה שיש לאינטגרטור היא לכל היותר שוות ערך ל 2% מהפרוייקט .. בשביל זה הוא צריך את כל הכאב ראש של ההתעסקות עם רשיונות , וכו' ..

אני מקווה שאני לא צריך להמשיך להסביר למה אני לא עושה את זה ולמה אני ממליץ לכל חברה קטנה אחרת לא לעשות את זה ..

התפישה שלי דוגלת להתעסק בחלק הארי של הפרוייקט .

עכשיו אותה חברה גדולה (שהיא בוודאות לא מטריקס .. מטריקס היו רק דוגמה) – חושבת שיש לי אינטרס למכור רשיונות ..

הסברתי להם ואני מסביר להם כמעט שנה – שגם אם אני עוזר להם אני לא רוצה ולא צריך להתעסק על רשיונות .. אבל הם ממש חושבים שאני לא אומר להם את האמת ושאני מת להתעסק עם רשיונות .

לך תבין ישראלים .

נצלנות חלק ב':

באופן כללי בשבועיים האחרונים באמת שנופלים עליי כל מיני דברים מוזרים .

הנה דגומה נוספת .. פנתה אלייי חברה גדולה ומוכרת בשוק הישראלי , היא עושה כנס שנתי (שלוקח מספר ימים .. נגיד שבוע) עם יצרן בסיסי נתונים כלשהוא ..

הם רצו שאני ארצה במסגרת הכנס ..

בדרך כלל כשפונים אליי , אני בשמחה נענה , וספציפית בכנס הזה , כבר יצא לי להרצות לפני מספר שנים .. היה חביב , ולכן לא היתה לי סיבה לומר "לא" , והבעתי את נכונותי ..

או אז הודיעה לי הבחורה שדיברה איתי שאת ההרצאה אני צריך להגביל לנושאים מסויימים (ונתנה לי רשימת נושאים ) , ושזה למעשה לא הרצאה אלא סמינר של יום שלם (כלומר אני לא צריך להכין הרצאה של שעה אלא של 8 שעות ) .. ושהעבודה שלי היא בהתנדבות .

האמת, שכשנענתי , לא חשבתי כלל על נושא של תגמול כספי , בדרך כלל אני לא מבקש ולא צריך תגמול כספי על הרצאות שאני נותן בכנסים וארועים .. (אם מדובר על כנס או אירוע בחו"ל .. אני מברר כמובן אם המארחים מממנים לי טיסה ובית מלון , דבר שנהוג מבחינתי בשנים האחרונות) .

אבל יום שלם ?

האמת שהייתי חי עם זה גם בשלום .. עד שגיליתי כמה אלפי שקלים הם לוקחים מאותם אנשים שנכנסים לאותו סמינר ..

בשלב הזה הודעתי לה שאני אוותר על נוכחותי השנה ואני מאחל להם בהצלחה .

ומה שעבר לי בראש זה "מה הם כל כך מסכנים ? “ , הלקוחות משלמים אלפי שקלים לאותו כנס , היצרן מממן ומשתתף במימון של נושאים רבים , המרצים (כולם) עושים את מה שהם עושים ללא תמורה כספית – כלומר בתרומה .

WTF ?

כל ההתנהלות הזו של ארגונים בשוק הישראלי – כל כך נמאסה עליי .. שאני ממש שמח על ההחלטה שקיבלתי לאחרונה .

חבריי בפייסבוק היו הראשונים לשמוע על כך (גם כי זה נפלט לי שם על ה wall ) .. קיבלתי הצעה שאי אפשר לומר לה לא לעבור לעבוד ב UK , המשרד הוא ב UK אך העבודה היא בכל אירופה .

שיפשפתי עיניים ובקשתי מאדם נוסף (שבמקרה היא עו"ד ) לקרוא את הדברים אולי לא הבנתי אותם נכון .. והיא אמרה לי "קפוץ על זה " ..

במו"מ שיש לי איתם בימים אלו , כבר הוסכם שאני יעבוד הרבה בלונדון , אולם עדיין אני יכול לשמור את הבסיס שלי כאן .. כלומר אני לא אסגור לחלוטין את הפעילות בישראל אבל אצמצם אותה .. ובכל מקרה, כרגע אני לא אקבל לקוחות חדשים .. (הנה עכשיו גם אתם יודעים ) .

על שאר הדברים – אעדכן בהמשך .

עשר בערב, ערב ראש השנה, האורחים עוזבים לאט לאט – מתפזרים כל אחד לביתו ,

ואני , אני שואל את עצמי האם באמת אצא .

אחת עשרה בערב , אני מארגן כמה דברים אחרונים, עובר בתחנת דלק , קונה 10W40 .. צריך לבדוק אם חסר.

אחת עשרה וחצי הכל מאורגן , פק"ל קפה, כמה נישנושים , תרמוס (שאני צריך למלא לפני שאני יוצא ).. נכנס למיטה לשינה טרופה, כאשר אני שואל את עצמי האם אשאר לישון או שאצא לרכב.

12 וחצי בלילה , השעון המעורר מצלצל, ואני קופץ מהמיטה .

מקלחת – כדי להתעורר .

קפה – כדי להמשיך להתעורר.

מארגן בראש רשימת מטלות : לעבור בכספומט (כי לא כדאי להסתובב בלי קצת מזומן עליי), לעבור בג'יפ (ולקשור את המזרון שטח לאופנוע .. אולי אני אהיה עייף מידי ואצטרך לעצור לישון היכן שהוא).

למי שלא מכיר, אחת לשנה, בערב ראש השנה, מתארגנת חבורת רוכבי אופנועים ויורדת בלב הלילה אל ים המלח, לפגוש לרגליי המצדה את הזריחה הראשונה של השנה .. את השנה חדשה – עם נוף מרהיב.

הנוהג כבר קיים כעשור או אולי מעט למעלה מזה (הנה הוגה הרעיון , והנה כתבה על המסורת)

היציאה:

אחת ארבעים וחמש , אני נמצא על כביש השירות ממערב לתחנת דלק הסיירים.

תחנת הדלק עצמה מלאה עד אפס מקום באופנועים .. מאות של אופנועים.

הירושלמים, אלו ממודיעין, החולונים , הבת ימים , הראשלצ"ים ועוד כמה המומים , מוצאים עצמם על כביש הגישה למחלף חולון מערב, כביש (נתיב האטה/ האצה) מאחורי תחנת הדלק הסיירים.

ירושלמי אחד מנסה לברר איתי היכן הם טעו .

“זו אינה טעות" אני עונה לו , אם אתה מגיע מכביש מספר אחד ועלה על המחלף לכיוון אשדוד, אתה בעצם נכנס לכביש הגישה הזה – אילו היית פונה צפונה ובצומת מסובים עושה פרסה אז היית יכול להיכנס לתחנת הדלק עצמה ..

"אבל כמו שאתה רואה, יש לנו כאן לא מעט חברים" (על הכביש האחורי) .

בדרכי, ראיתי קבוצה של רוכבי קטנועים , ילדים בני 17 שעל ראשם קסדת חצי / שלושת רבעי, לבושים בג'ינס וסווצ'ר. “אחי אתה יודע אולי איפה המפגש? “ הם שואלים .

ואני עונה להם שזה לא מפגש לשם מפגש , אלא מפגש לשם רכיבה לים המלח ..

הילדים הללו מתכוונים ככל הנראה לרדת לים המלח , על קטנועים ,בלי לבוש , בלי מיגון .. שאלוהים יעזור .. והכי חשוב שיהיה הלילה איתם וישמור עליהם.

בגלל הילדים הללו , אני מבין שהירידות של סדום עשויות להיגמר רע - בעיקר אם בסיירים יש עוד כמה כאלו ..

אני מחליט שלא לחכות לשעת היציאה הרשמית .. ואני מתלבש , עולה על האופנוע ודוהר דרומה ..

הרבה יותר שקט לי לרכב לבד .

אין ספק לרכב בשיירה זה מראה מרהיב .. אבל אני משוכנע שעוד אתקל בשיירה ואני שם פעמיי דרומה.

באוזניות מתנגנת "מלחמת העולמות" ועד שהיא מסתיימת אני מוצא עצמי איפשהו דרומית לגדרה, בואכה קיריית מלאכי .

בדרך ראיתי כמה רוכבים – חלקם עקפו אותי , את חלקם אני עקפתי.

צומת כנות , חבורת אופנועים חונה בטרמפיאדה והרוכבים יושבים ליד מעשנים סיגרייה ..

צומת ק. גת .. רוכבים עומדים בצד ומעשנים , הכלים, חונים בתחנת ההסעה לחיילים.

אני עוקף מאזדה שכורה .. בעצם עקפתי אותם ליד יבנה .. הם עקפו אותי ליד כנות .

אני מזהה את יוני יעקובי על מושב הנהג .. כנראה שהם החליטו לרדת ברכב .

בהמשך (איזור בית קמה) הם עקפו אולי שוב.. וככל שראיתי פנו שמאלה בצומת להב (דבירה) אולי מקצרים את דרכם לשוקת .

המוזיקה באזניים .. הרוח שורקת .. ואני כולי במוזה של תכף כולם אחרי … מבטים שנשלחים כל כמה דקות אל המראות מבהירים לי שאין ולא דו"ג אחד באופק .

פתאום קפיצה , בור בכביש – מתקנים כאן קטע ליד צומת להבים .. אני פונה שמאלה ושם דרכי לשוקת ..

10 דקות אחרי אני כבר מתדלק .

ממלא את הכרס הבלתי יודעת שובע של הבהמה שלי בבנזין .. דקה אחרי נכנס קשיש חביב הוא מגיע מרחובות .. על כביש 6 , למעשה הוא יצא בבית קמה מכביש 6 ומשם הגיע לשוקת .

בתחנה עצמה רוכב מהשועלים של הדרום , באר שבעי , עם קאסטום .. יושב , מעשן , שותה קפה ..

אני לוקח קפה שחור .. כמה מילות נימוס .. בנתיים מגיע עוד רוכב ממיתר ..

ואני לא ממתין , עולה על הכלי וממשיך לכיוון ערד ..

הם מתפלאים , ואני מסביר שאני מעדיף לנסוע לאט ושישיגו אותי, ולא להיות תקוע בקבוצה ענקית מידי ..

עולה על הכביש לערד, מידי פעם שועל רץ בצידי הדרך .. ואני רוכב ..

מעין סוג של שלמות , של נירוונה, אני רוכב בלי לחשוב , בלי לשלוט , בלי לנסות לשלוט באופנוע עם השכל .. משחרר את הגוף ונותן לגוף לנהוג בצורה אוטומטית .. בלי צורך לכפות עליו שליטה של המוח ..

הגוף אוהב את זה , האופנוע אוהב את זה .

ואז החלה שעה של קסם , שעה של ניסים , שעה של מזל …

האופנוע מחליק לו , והגוף שולט בהחלקה .. מעין שלמות של אדם ומכונה , בשלוש בבוקר על כביש ערד .

אני לא מגביר אני לא מאט – אני נותן לגוף לקבוע לבד .. ומסתבר שהוא מסוגל להסתדר .

נירוונה ..

אני יושב נינוח על האוכף , שני הידיים אוחזות בריפיון מה את הכידון .. כביש האספלט השחור טס במהירות 10 ס"מ מתחת לכף הרגל..

עברתי את ערד .. ואני עדיין באותה שלמות ..

עוצר לרגע בצד ומחליף את המוזיקה באוזניות .. מוזיקה קלטית משובחת מציפה אותי .. ואני שוב דוהר אל החשיכה .. סיבוב .. ועוד אחד .. ואני כמו מרחף מעליהם ..

לא מנסה לכפות על הגוף את מה שהמוח אומר – אלא נותן לגוף לזרום..

אידיליה .

הירידות של סדום עוברות תוך דקות , ואני מגיע אל הסיבוב שבו יש את כל האנדרטאות .. אני מאט לזכרם של אלו שעל הסיבוב הזה סיימו את חייהם .. אני מביט .. ומעין הילה מעל הרכס שמעליי ..(ערפל קל של טרם שחר, ביחד עם אורות שמגיעים מהיכן שהוא יוצרים את ההילה).

הגוף שוב תופש פיקוד ואני ממשיך להחליק למטה בסיבובים .

מגיע אל מרפסת התצפית אל ים המלח ושם מחליט לעצור ולשתות קפה . נס קפה מהתרמוס שהכנתי בבית ..

עומד לי שם, האור היחיד באפילה הוא אורו של האופנוע .. ולמטה מנצנצים אורות של מנורות במספר צמתים .. אורות של מפעל כלשהוא ..

אני מסיים את הקפה . אורז ושוב עולה על הבהמה.

אופנוע בודד ואחריו שני רכבים יוצאים מן הסיבוב ולאחר שהם עוברים אותי אני משתלב מאחוריהם ..

אנחנו בשיירה קטנה . אופנוע, שני רכבים ואני ..

אני רואה שהרוכב הראשון הטריד ממנוחתו שועל והלה נבהל לו וחצה את הכביש בריצה .. הרכב הראשון כלל לא ראה אותו .. אבל הנהגת ברכב השני נבהלה ולחצה על ברקס פראי ..

כאשר אני מבין שאני דוהר אליה אני נעמד על הברקס ומצליח לבלום ..

אוי .. הייתי קרוב מידי .. והיא נהגה בהיסטריה .

ממשיך לנסוע מאחוריה הפעם תוך שמירת מרחק גדול יותר .

ופתאום שוב ברקס פראי שלה .. אלוהים יודע מה קרה עכשיו .

אני מבין שעדיף לי להיות לפניה .. לפניהם ..

אני מושך את המצערת ותוך שניות עוקף את שני הרכבים .. ממקם את עצמי מאחורי האופנוע .. וכך אנו מתגלגלים לכיוון המצדה.

* אני יוצא מהחניון במצדה, כפי שנקלטתי בעדשת המצלמה של מר מיקי קגן.

מצדה:

אנחנו מאותתים שמאלה ופונים אל החניון.

מולנו שורת אורות ארוכה שהגיע מכוון צפון ים המלח .. בטח ירושלמים , אני חושב לעצמי .

בחניון יש כבר כמה רוכבים .. כמה עשרות .

אני מוצא לי פינה ליד עץ דקל .. ומחליט ללכת לישון מעט עד שיגיעו הקבוצות הגדולות ..

אני פורש את המזרון טיולים .. ולאט לאט עיניי נעצמות .

רעש המנועים כמו מנגינת שיר ערש מרדים אותי .. למעשה בכל כמה שניות נכנסים אל החניון רוכב או קבוצה ..

אחרי 20 דקות אני מרים מבטי .. מתיישב .. ומסתכל על כביש 90 (כביש ים המלח ) שורות שורות של אורות מגיעים מדרום ומצפון .. עשרות רבות של אופנועים .

אני נשכב שוב וממשיח לנוח ..

הזריחה עוד רחוקה אני חושב לעצמי .

לאחר עוד 15-20 דקות אני שוב פוקח עיניים .. בחניון נוצרות להם שורות חדשות של אופנועים .. שורה חדשה נולדת באמצע , ולידה עוד אחת ..

החניון כבר מתחיל להתמלא .

אני שותה עוד כוס קפה .. ואז שואל את עצמי אם יש לי לאן למהר .

אני שוב נשכב על המזרון .. מהרהר ..

אחרי כמה דקות של ציפה / לא ציפה .. שינה /לא שינה .. אני מתעורר . מאחריי מתיישב לו זוג והם מנהלים שיחה על ארוחת הבוקר שהם יאכלו ..

ביחד איתם זוג נוסף ומתעורר שם דיון עירני בנושא .

אני .. תוקע אטמי אזניים לאזניים .. וממשיך לישון , נים לא נים , אור השחר מתחיל לעלות ..

ואני מתיישב , מוזג עוד קפה . ומסתכל על כל מאות האופנועים שהגיעו לחניון .. מאות ? אלפי ..

כמות אדירה של אופנועים , רוכבים , רוכבות .. ואווהו ..

אני מקפל את המזרון , קושר אותו לאופנוע .. ופתאום קופצת עליי פרגיה בלונדינית .

“זה האופנוע שלך ? “ , “כן" אני עונה לה ..

טוב אז תחזיק לי רגע את המעיל , ותוך שניה אני מוצא את מעיל הרכיבה שלי בחיקיי .. כאשר היא מתיישבת על האופנוע לסידרה של צילומים שמבצעת בה חברתה ..

אני מביט , משועשע .. והרוכבת שעומדת לידי , גם היא משועשעת (האשה מהזוג .. שדיברו על ארוחת הבוקר) .

“יש כאלו שרוכבים ויש כאלו שמצטלמים ", אני מפטיר .. והיא מביטה בי במבט מחוייך ..

אני מחייך , “רק התעוררתי, מה אני כבר יכול לעשות ? “ אני מצטדק כשאני מכוון את סנטרי אל עבר הדוגמנית וחברתה.

הדוגמנית רודה בחברתה .. ומבקשת סט נוסף של צילומים ..

כשזה מסתיים היא יורדת , מפטירה תודה ואני שוב מניח את המעיל במקומו …

אני יוצא לסיבוב ..(מחפש את מיצו, לומר שלום .. אבל לא מוצא )

כמות אדירה של אופנועים , נוהמים , או דמומים ..

כמות עוד יותר אדירה של אנשים , נשים , רוכבים , רוכבות ..

כמה "גברים" החליטו שכביש הגישה , לחניון הוא מקום מצויין לווילי .. הם רק לא חשבו שאולי ייעמד שם קהל ואם מישהו ייפגע זה יהרוס מפעל יפה .

אחרי חצי שעה , השמש כבר עלתה לה .. ואני אורז את עצמי ומתחיל להתארגן להמשך רכיבה ..

אני יוצא מהחניון , מעיל רכיבה פתוח .. קסדה פתוחה .. הכפפות קשורות מאחור .

אני עוצר בצומת , מארגן את הקסדה, המעיל , המוזיקה, הכפפות ..

ואני עושה דרכי צפונה .

מתכנן לעלות לכיוון י-ם ומשם לרדת לת"א .

לאורך הכביש של ים המלח עוקפים אותי אופנועים .. אני עוקף אחרים ..

שיירות וקבוצות .. עשרות .

בתחנת הדלק בצפון ים המלח כולם עוצרים לתדלק .. בנזין וקפה .

מכוון שקפה כבר שתיתי .. חשבתי אולי לנסות בנזין .

בסוף החלטתי שאת הבנזין אני אשאיר לבהמה ..

ולאחר מילוי הטנק אנו שמים את פנינו לכיוון ירושליים ..

מגיעים , ומשם לכביש 443 , לכיוון מודיעין (למה לי לרדת בכביש 1 .. ? )

והנה אני שוב במרכז .

היתה חוויה נהדרת , לאחר שינה של שעתיים אני שוב עולה על האופנוע ואני מרגיש ששוב אני רוכב כאילו שיש שלמות מסויימת ..

לא מנסה לשלוט , לא מנסה לחשוב .. נותן לגוף להוביל ..

תמונות 1  - מיקי קגן. תמונות 2 - קובי קרין. תמונות 3 – אלכס סדון, תמונות 4 – רונן יעקובי,

יובל רחימי, אלבום 1 , אלבום 2 , אלבום 3, אלבום 4 , אלבום 5 .

סרטון 1    סרטון 2 – כRובי (פוסט בבלוג), קליפ של יובל גור אריה,

חג'בי ואמא של טל נושאים דברים , כתבה בפולגז