חופש הדיבור

פסח 2009

13 באפריל, 2009 | מאת doron |

[לא קשור לקוד פתוח, לא קשור למוקו, לא קשור ללינוקס , קשור לעם ישראל ]

אור ליום אתמול שוכנעתי ע"י שלושה זאטוטים (בני ושני האחיינים שלי) לנטוש את המחשב והבית וללכת איתם לסופר לנד .

טעות פטאלית.

את הקטסטרופה הייתי צריך להריח כבר ב 10:15 בבוקר, עת נחתנו במגרש החניה, כאשר ראיתי את קצב המכוניות שנכנס אל אותו מגרש חניה.

חופש, חג , וכנראה שכל עם ישראל פחות או יותר החליט להגיע לסופרלנד .

האמת היא שלתחושתי, היתה שם כמות השווה בנפש לכל בני ישראל שיצאו ממצרים כולל המצרים שרדפו אחריהם .

למי שלא התנסה בחוויה המרנינה, לפני כל מתקן יש תור של ממתינים לעלות לאותו מתקן, לפחות אתמול בשביל מתקן שהפעילות בו לוקחת 5 דקות, היה צורך לבלות 20 -30 דקות בתור , וזה במתקנים שלא היה להם תור ארוך ..

אבל החוויה המעניינת ביותר היתה בלי ספק בתורים עצמם, ערב רב של עמך ישראל הממחיש טוב מכל דבר היכן אנו נמצאים ומהם קודי ההתהגות שנהוגים במקומותינו.

בתור לגלגל ענק (“דוד דורון אנחנו רוצים גלגל ענק עכשיו"), בעודינו נמצאים באמצע התור , צדה זוית עיני 2 פרחחים צעירים (להלן "ארסונים קטנים") אשר חשבו ככל הנראה שהתור זה לא בשבילם, או שהיו סבורים שאם "יש להם רק שאלה" הם לא צריכים לחכות בתור , והן בנון שלנטיות "חתכו" חצי תור ..

כל זה היה עובר בשתיקה מצידם של העוברים ושבים (יותר נכון העומדים) , אלמלא עקפו אותם ארסונים קטנים ארס שפעם היה ארסון קטן ועכשיו הוא ארס בוגר ..

“תעופו מייד למקום שלכם לפני שאני נכנס בכם" סינן הארס בוגר כלפי שני הארסונים הקטנים (מן הסתם אם הוא היה קצת יותר צעיר אותי הוא היה משתמש בביטוי "אני יתהפך עליכם"), בכל אופן שני הארסונים שנתפסו עם חצי תאוותם בידם, גילו פתאום מורך לב מופלא (ביחס לאומץ שהם הפגינו 20 שניות קודם לכן) , נסוגו אל סוף התור, ומשם כבר התאדו מן הסתם על מנת לחפש להם תור אחר שאותו יוכלו לקצר בנון שלנטיות ..

טוב, חשבתי לעצמי, אחרי כמה תורים שכאלו .. אולי נקנה לילדים גלידה .

לא העלתי על דעתי שהתור לגלידה הוא בערך כמו תור למתקן .. אבל בתור כמו בכל תור אחר , צריך לעמוד.

אז מצאתי את סוף התור, ובעודי עומד ממתין (וכל 5 שניות מקבל דיווח על שינוי בהזמנה של הגלידה מצידם של הזאטוטים), פתאום, בלי הכנה מוקדמת מרעים מאחוריי קול :

“גברת יש תור, והתור מתחיל כאן" .

עודי קופץ כנשוך נחש מבוהל כולי, מסתבר, כי בעלת הקול הינה עולה חדשה מחבר העמים אשר הרעימה בקולה על מישהי שגודלה היה כגודלו של הר אררט.

אולי היא חשבה שלא ישמו לב אליה, אבל בכל זאת .. קשה קצת לא לשים לב אם הר אררט עומד לידך .. זאת מילא , אבל היתה לה תסרוקת שאפילו המהנדסים של מגדל בבל היו נבוכים אם היו רואים אותה, מחלפות שיער ראשה מלופפות זו בזו ויוצרות "מגדל בבל" על ראשה . מן הסתם יצר בי הרגשת רטרו אל שנות ה 60 ..

כנראה שהגברת לא חשה שאלוהים חנן אותה ביופי טבעי מספק , אז היא אף הוסיפה על עצמה כמות זהב שיכולה להיות שוות ערך לכמות השנתית המופקת ממכרה טוב , בדמותן של טבעות, עגילים, שרשראות ושאר עדיים ..

ואחרי כל זה, לא ברור לי איך היא חשבה שלא ישימו אליה לב .

באופן כללי, אפשר גם לאמר שחלק מהאנשים באים ככל הנראה לבושים בפיג'מה שאיתה הם ישנו, בעוד חלק אחר מתלבשים כאילו שבכל רגע הם עולים על מסלול שת תצוגת אופנה . מזל שמרבית האנשים הם לא כאלו .

לאחר מכן חיפשנו מתקנים ש"אין בהם תור ארוך" , כמובן שלא מצאנו כאלו אבל מצאנו כמה תורים שבהם המצב כמעט הגיע לתגרת ידיים.

טוב חשבתי לעצמי, ממילא הגיע שעת צהריים, ואולי ירצו הזאטוטים לאכול משהו, אולם כאשר פנינו לכיוון של דוכני האוכל , “חשכו עיני" התור שהיה ליד המתקנים, היה כאין וכאפס לעומת התור ליד דוכני האוכל.

מקומות לשבת כמובן לא היו, וצעירי ישראל פשוט ישבו להם על הרצפה בכל האיזור כאשר הם מניחים את מזונם לצידם ומותירים לאחר מכן את העטיפות ..

“ילדים .. אנחנו נאכל בבית " הרעמתי בקולי , דרמה קטנה נרשמה כאשר אחד האחיינים שלי שם לב לפתע שהוא שכח אצלי את בובות הפאווררינג'רס שלו (הוא ישן אצלי ערב לפני) , אבל איכשהו זה עבר בשלום.

הסוף המפתיע היה דווקא כאשר פנינו לצאת למגרש החניה, מסתבר כי ככל הנראה, נסתמו הפארקים ואתרי הטבע בממנגלים למינהם, אז משפחה אחת (חמולה בגודל של קבוצת כדוררגל ביחד עם אוהדיה), פשוט "פתחו שולחן" ומנגל במגרש החניה של הסופר לנד .. מגרש החניה היה בשעה זו כל כך עמוס , שרכבים חנו על כל הדרכי גישה אליו, ובכל שביל עפר אפשרי באיזור.

אני בהחלט מבין את הנהלת הסופרלנד שרוצה להרוויח קצת בשנה קשה זו, אבל בכל זאת, להכניס כמות אנשים שהיא פ 2 לכל הפחות ממה שהמקום מסוגל להכיל.. זה לא עושה טוב לאף אחד .

אני אישת , סגרתי את היום שלי בצהריים, עם חור בכיס וחור בראש .. ובעיקר כאב ראשני נוראי.

ועם חרטה או שניים על שמישהו שיחרר אותנו ממצרים .

והעיקר שלכולם היה חג שמח .