בכל מקרה, פורסם , שבג"ץ נתן אתמול 30 יום למדינה לנמק מדוע החוק בנוי כמו שהוא בנוי .
אני באמת מקווה, שיצליחו לשכנע גם את בג"ץ וגם את האזרח הסביר, שיש טעם בחוק כמות שהוא ושיש את כל הבלמים והמאזנים שצריך.

גם בדיון, העותרים לא ביקשו למנוע את החוק, כלומר ברור לגמריי למה המשטרה רוצה את החוק הזה במקרים מסויימים , עם מקרים אלו , אין בעיה , הבעיה היא שהיישום מתבצע בצורה גורפת על כלל האוכלוסיה . ואנחנו למעשה לא יודעים ולא מודעים לגורמים הבולמים , המאזנים והבודקים את היישום של הדברים ואם באמת היישום צריך להיות כמו שהוא.

הסיפור על הביוץ מזכיר לי מכתב פארודי שהסתובב לפני שנים רבות, ושהיווה פרסומת לבובות סקס או משהו כזה, ושקהל היעד שלו היה גברים שחוששים מפטריות אצל בחורות שהם מנסים לכבוש.

כשכתבתי את התגובה פשוט ניסיתי לחשוב מה יקרה אם אבוא לעמיתי לעבודה ואגיד לה: "חוק נתוני התקשור הוא דבר רע ומסוכן כי אנשים זרים יוכלו לדעת מתי את מבייצת דרך הסלולרי שלך."

לא ממש התלהבתי מהתוצאות האפשריות של פעולה כזו

****
בכל אופן, כשקראתי בחדשות שהחוק עבר כשנוכחו 20 חברי כנסת בלבד נדהמתי וגם נבהלתי.
אין לי ידיעה נרחבת בכל מה שקשור לתהליך החקיקה אבל לתומי חשבתי שכדי להעביר חוק צריך רוב בכנסת כאשר הרוב הוא מתוך סה"כ כמות החכ"ים או לפחות חלק נכבד מהם…
אחרת למה לכל הרוחות אנחנו משלמים משכורת ל120 כאלה?

הרי בצורה כזו אפשר להעביר כל חוק שרוצים אם רק דואגים שחברי הכנסת הנכונים יהיו נוכחים בזמן ההצבאה…

אבל מה שהכי מתסכל אותי בכל העניין הוא חוסר הבנה דווקא מצד האנשים הרגילים.
כפי שציינת חשוב מאוד שיהיה דיון ציבורי בנושאים כאלה.

אבל כל פעם שיוצא לי לפתוח בשיחה על הנושא עם חברים או עמיתים לעבודה הם חושבים שאני סתם פרנואיד ושזה הכל קשקוש, או לכל הפחות שזה לא נורא כמו שזה נשמע.

בעיקר הם קונים את התירוץ העלוב "מי שאינו עובר על החוק אין לו ממה לחשוש".

סביבת המכרים שלי אומנם אינה מדגם מייצג, אבל זה בכל זאת מעלה עצלי חשש שתהיה בעיה לעורר דיון ציבורי על הנושא.

שמחתי לראות את האתר שעוסק בנושא (הגעתי עליו מהבלוג שלך) וזה טוב לדעת שיש אנשים שפועלים בעניין.
אני רק מקווה שזה יהיה מספיק…

אגב, בעניין קבוצות שפועלות לקבל הקלות לעצמן אני חושב שהן מפספסות קצת את הנקודה:
למשל, אולי לא יוכלו לדעת מי המקור של העיתונאי מרשימת השיחות שלו, אבל אם יבדקו את כל האנשים בארגון שהעיתונאי חוקר ישר ימצאו מי מדליף לו מידע.

נראה לי שצריך להזכיר להם שתקשורת היא פעולה דו-צדדית והגנה על צד אחד לא ממש עוזרת…

***

נ.ב.
קיבלת את המכתב שלי מה5 לחודש?
אתה לא חייב לענות רק רציתי לוודא שזה לא נכנס לspam או משהו.

וזו חלק מהבעיה, זה שהיום יש אנשים טובים במערכת שבודקת את הדברים – זה לא אומר שזה יישאר ככה תמיד.

אתמול הייתי באגודה לזכויות האזרח, ויצא לי לשוחח שם עם אבנר פינצ'וק שהוא העו"ד שלהם – ההרגשה שאני יצאתי איתה מהשיחה היא שאנחנו נלחמים במפלצת עם הרבה ראשים , אולי , בגלל איך שהדברים קורים , אני אישית יוצא נגד מנגנונים ממשלתיים (או שאולי בגלל שהם הראשונים לנסות ולעשות דברים ) , אבל הדברים הללו לצערי כבר קורים לא רק במנגנונים ממשלתיים אלא עסקיים.

יש היום בישראל מקומות עבודה שבלי זיהוי ביומטרי לא יהיו מוכנים לקבל מישהו לעבודה (ואני לא מדבר על מוסדות בטחוניים, אלא על חברות רגילות).

למה כתבתי את הדברים שוב היום, מכוון שביום ראשון (אם אני לא טועה) יש דיון בבג"ץ על חוק האח הגדול .
הדיון הוא בגלל עתירה שהגישו לשכת עורכי הדין , שטוענים שאסור להפעיל את החוק על בעלי מקצוע מסויימים (עורכי דין, פסיכולוגים, עיתונאים וכיוצ"ב .. ) כלומר הם עצמם אומרים שהחוק לא טוב, אבל כרגע הם מנסים לדאוג לעצמם.

אני מאמין, שככל שיקראו את הדברים הללו יותר אנשים , וככל שיותר אנשים יכתבו עליהם בבלוגים , גם אם משתמשים בדוגמאות קיצוניות – תתחיל להיווצר מודעות .
וכשתהיה מודעות – אפשר יהיה להתווכח ולנסות לעצור את הדברים הלא טובים, ומצד שני לאפשר את הדברים הטובים.

אני אקח כדוגמה את אנגליה, אנגליה חושבים לעשות כמה חוקים טכנולוגיים (ביומטריים) כמו אצלנו (בלי מאגר ביומטרי) , אבל אצלהם יש כבר 10 שנים של וויכוח ציבורי ואי אפשר לעשות דברים בצורה של "מחטף" , אצלנו מצד שני , אם יש בדיון בכנסת 19 אנשים בלבד, זה לא מפריע לאף אחד להעביר חוקים שכאלו .
אם אחרי דיונים ציבוריים רציניים יחליטו שזה מה שצריך לעשות – אני כמו כל אזרח יקבל את זה (או ינסה לשנות את זה ע"י שכנוע ) , אבל כרגע אני מרגיש שאני (אנחנו) נאבקים על עצם הזכות שיהיה על זה וויכוח ושלא יעשו את הדברים "מאחורי הגב" או בצורה שרק קבוצה מאד קטנה משפיעה , קבוצה שלדעתי , לא קיבלה את כל המידע לגביי הסכנות והסיכונים .

לי הפוסט אומנם נראה קצת מצחיק ואני מאמין שהבנתי נכון את הנקודה שלו אבל לאנשים אחרים, בעיקר כאלה שאינם מודאגים מחוקי האח הגדול (לאומרות שהם אמורים להיות) זה עשוי להראות שתוטי או אפילו מעליב.

אני מקווה שאני טועה בעניין אבל זו ההרגשה שאני מקבל…

באותה נקודה, אני נגד השימוש בדוגמאות כמו מעקב אחרי מהירות נסיעה.
לדעתי הן ממחישות את הטענות של הצד השני ש"מי שאינו עובר על החוק אין לו מה לחשוש".
גם אם לא חושבים שלהרביץ 200 קמ"ש בקבישי ישראל זה דבר מסוכן ביותר (לא שזה כ"כ בטוח גם בתשתית הטובה ביותר), זה עדיין לא חוקי.

כל דוגמא טובה לכך שחוקי האח הגדול פוגעים גם באזרח הפשוט שלא עשה כלום צריכה להראות מצב שבו פעילות חוקית לחלוטין נפגעת כתוצאה מהחוק.

גילוי מי הלקוחות שלך ופגיעה מכוונת בעסק ע"י כך היא דוגמא הרבה יותר טובה לדעתי.

אם אני יכול לזהות את התנועתיות שלך ולעקוב אחריך במשך מספר חודשים, אני אמור לראות יהיו לך מספר ימים של תנועתיות מוגברת – אלה ככל הנראה הימים של הביוץ .

אגב, אותו רעיון ממש ממומש ברפתות , תשאל כל קיבוצניק או מושבניק שיש לו רפת כיצד יודעים מתי להזריע פרות .. התשובה טמומה במכשיר שמוצמד לפרות ומודד את מספר הפסיעות שפרה מבצעת ביחס לממוצע היומי של הפסיעות שלה וביחס לאותם ימים בחודשים קודמים (נוצרת תבנית של ימים שיש בהם פעילות ערה יותר) .

עשו ניסוי כזה בארץ (אורנג' ואור ירוק).

יש הרבה מידע שאפשר לדעת עלייך בעצם השימוש בטלפון הסלולרי שלך. כולל לדעת למשל מי הלקוחות שלך, ואז לפגוע לך בעסקים, אפשר לדעת כמה שעות בחודש אתה משתמש בטלפון ולפי זה למשוך אותך לחברה המתחרה במחירים טובים (אם כדאי להם).

אפשר לעקוב אחריך לאיזה אתרים אתה גולש, איזה סוג מידע אתה מעביר וכו'.
אני עדיין לא מבין איך אתה רוצה לדעת אם משהי מבייצת, אבל בקצב הזה יהיה אפשר לדעת מתי אתה אצל המאהבת ומתי היא סתם ידידה שלך.