חופש הדיבור

מיומנו של פליט דיגיטאלי

בוקר,

סתם עברה לי הבוקר מחשבה מוזרה. אם הייתי כותב את הפוסט הזה לפני 10 שנים הוא וודאי היה מתחיל כך:

5 בבוקר, השמש מתחילה להציץ מעל ההרים במזרח, והכל שקט.. אני מעביר הילוך באופנוע ודוהר על כבישי הדרום הריקים בשעה הזו .. טל עדיין מכסה את הצמחים שבצידי הדרך אבל אני לא רואה אותו .. המהירות – אתם יודעים.

שקט בתוך הקסדה, יש זמן לחשוב .. רק הניגון של הרוח המהירה, מעין שריקה חרישית, הוא הדבר היחיד שאפשר לשמוע .

והיום איך הפוסט הזה נראה:

5 בבוקר, בחוץ השמש מתחילה להציץ, ואני כבר על המחשב אחרי לילה קצר , למה לקום בכלל בשעה כזו ? מישהו מחברה שבצד השני של העולם מחכה לשמוע ממני .. צריכים להעביר אחד לשני מידע .. אצל יום העבודה מתחיל בערך עכשיו ויש לנו להספיק לעשות עוד כמה דברים במהלך היום , כך שעוד יהיו לנו כמה שיחות היום.

שקט .. בטח. מי המשוגע שמתחיל לעבוד בשעה כזו ? לפחות אף אחד לא יתקשר, וחוץ מקצת מיילים וקצת SPAM התיבה עדיין במצב סביר .

כדי לנצל את הזמן, אני מפעיל קומפילציה מחדש על המחשב שלידי .. הרעש המתכתי של המאוורר מעיד על כך שמערכת מתחילה להתאמץ .. אפשר לשמוע את המאוורר מתאמץ ככל שאני מעמיס על המערכת .. או שאולי זה סתם הדמיון שלי והידע של מה שקורה עכשיו בתוך המחשב גורם לי לשים לב לרעש המתכתי הזה ..

.. שלכולם יהיה יום טוב.