חופש הדיבור

העדפות של כלים ותוכנות (בתשובה לאילן)

3 בינואר, 2009 | מאת doron |

אילן שביט העלה בבלוג שלו שאלה הנוגעת להעדפות של אנשים בקשר לתוכנות והסביבה בה הם עובדים .

כמו לדוגמה איזו הפצה עדיפה עליהם .. איזו תוכנת דוא"ל הם מעדיפים וכיוצ"ב .

התשובה שלי היא לא פשוטה .. אין לי תשובות פשוטות , אבל אני מאמין גדול בדרך שבה אני בחרתי ללכת.

אין אני מתכוון להטיף לאף אחד מה לעשות , אבל אני כן מביע את דעתי מתוך מטרה שאולי יהיו מי שימצאו את ההגיון שבדרך הזו ויאמצו גם הם את הדרך.

לעצם השאלות , התשובה היא שאין לי העדפה … לא רק שהצלחתי להגיע למקום שבאמת מבחינה רגשית אין לי העדפה , אלא שזה היה תהליך מתוכנן .

למעשה, כשהתחלתי להשתמש בלינוקס, כמו מרבית המשתמשים חוויתי מספר הפצות, כמובן שהכלים היו אז קצת אחרים , אבל גם אז התעוררו אצל כל אחד שאלות של "איזה כלי עדיף לביצוע מטלה מסויימת" .

עם הזמן, שמרתי את העדפות האישיות שלי לעצמי, אך בהחלט אימצתי (כמו הרבה מאד משתמשים) את Red Hat כסביבה עיקרית (זה היה הרבה בטרם היו ההפצות RHEL ו- Fedora ) .

לא אחת גם מצאתי את עצמי מתווכח ב"מלחמת הפצות" , בזכות הפצה כזו או אחרת .. עם השנים גם מכוון שלימדתי קורסים רשמיים של Red Hat וגם מכוון שאכן עבדתי לא מעט עם Red Hat כחברה , וסייעתי לחברות שונות בתחום של Red Hat נוצרה אצלי זהות עמוקה עם ההפצה .

זה לא משנה לי כלל אם הזיהוי הזה היה נכון או לא, אפילו לא ממש שאלו אותי אם הוא נכון או לא .. פשוט הדביקו לי את זה ואני חייתי עם זה.

בשנים 2003 , 2004 , נקראתי לסייע להקים נציגות מקומית להפצת Red Hat , בשנים שלאחר מכן נקראתי לסייע לנובל בהקמה ותפעול של הנושא של SuSE .. ומאז אני ממשיך לסייע במישור המקומי לכל הפצה שתרצה בכך – ויותר מכך, אני בהחלט מסייע ואמשיך לסייע לחברות שונות להשתמש בלינוקס.

אולם, המשק המקומי, היה לדעתי באיזושהיא "תקופת תום" בטרם נכנסו נציגויות לארץ, באותה תקופה , לא רק שהקהילה הכירה טוב אחד את השני, אני סבור שהפעילות היתה (וכוונתי לפעילות במגזר העסקי, דהיינו תמיכה, הדרכה , פרוייקטים וכו') מאד נאיבית מבחינתם של משתמשי הלינוקס.

האינטרס שלנו היה ברור :” הכנסה של לינוקסים לחברות ובאופן כללי להגדיל את הקהילה" .

כאשר עבדתי עם אותן נציגויות מקומיות, ראיתי שבעצם יש מגוון של אינטרסים זרים ו/או סותרים אשר הכניסו אותם גופים לפעילות שהיתה קיימת ממילא בארץ . אישית אני זוכר טוב מאד את היום שבו גל מור כתב ב Ynet על פגישה שהתקיימה במשרד האוצר בנושא של שימוש בתוכנה חופשית במגזר הממשלתי , יותר מהכתבה , זכור לי למה היו "נציגויות" שלא הגיעו לפגישה הזו – גל מור העלה את הטענות הללו בכתבה שלו .. (ומי שמכם ירצה יוכל לחפש אותה ) .

יש עוד דברים רבים שאוכל לכתוב על ארועים דומים, אבל אני ממזמן השארתי את זה מאחוריי ..

מה שכן, רצף ארועים אלו יצר אצלי שבר במה שאמנתי בו, הבנתי , שיש הבדלים מהותיים בין האינטרסים של הפצת הלינוקס (שנמצאת לה אי שם מעבר לים ולא תמיד יודעת כהלכה ממקור ראשון מה קורה במשק המקומי) , בין האינטרסים של המפיץ המקומי , ובין האינטרסים של קהילת המשתמשים , ובעיקר אלו שהינם חלק מהקהילה שגם מאמינים באידיאולוגיה של תוכנה חופשית.

זה לא שמדובר תמיד באינטרסים סותרים .. לעיתים יש חפיפה בין מטרות מסויימות, אך בכל מקרה, האינטרס של אנשי הקהילה, קרוב יותר לאינטרס של צרכני הלינוקס (ובמקרה הזה לצרכנים העסקיים), ולא אחת יש סתירה בין אינטרסים אלו לאינטרס של מפיץ מקומי או נציגות מקומית .

מה על מצב שבו נציגות של הפצת לינוקס, היא גם נציגות של תוכנה קיניינית שפועלת עקבית נגד לינוקס ?

מה אותו מפיץ / נציג יעשה כאשר תהיה הדילמה אצל לקוח לבחור באופיצה X שהיא קיניינית, או באופציה Y שהיא חופשית ?

הדברים , לא רחוקים בהיסטוריה, גם השנה נתקלתי במפיץ מקומי שבטוח שבגלל שיש לי אינטרס או רצון שקהילת המשתמשים תגדל , הרי שאני צריך להיות "איש מכירות" שלו .. כלומר מבחינתו , שאני אתקין את ההפצה שלו לכל דורש ולמעשה ימכור את ההפצה שלו .

גם ההפצות הגדולות או הנציגויות הממוסדות העלו לא פעם טענות כאילו רצון של משתמשי תוכנה חופשית להגדלה של הקהילה – הפועל היוצא ממנו הוא שאותם אנשי קהילה צריכים להיות "סוכני מכירות " של הפצות הלינוקס.

הגדיל לעשות אחד מאנשי המכירות שטען בלהט בפני קהל מאזינים ש"לא היה לינוקס בארץ עד שאנחנו הבאנו אותו" , כמובן שמי שמכיר את הפעילות בתחום התוכנה החופשית יכול היה בשניה להסביר לאותו איש מכירות באמת מאיפה משתין הדג ..

ונחזור ל 2005 .. למעשה הבנתי שאם תתקיים הפצה אחת דומיננטית , אשר מרבית השוק מכיר אותה , מרבית השוק משתמש בה , כל אנשי המקצוע כמעט ממליצים עליה – זה לא יהיה טוב לשוק, זה לא יהיה טוב לקהילה, זה לא יהיה טוב לצרכנים שמשתמשים בלינוקס. למעשה אנו בונים במו ידינו מונופול שברגע שהוא ירצה בכך הוא יוכל לפעול על פי אינטרסים זרים .

מבחינתי היה ברור לי לאן אני הולך באותו רגע .

מה שעשיתי הוא לפרק זמן מוגבל , ולאור בקשה של הפצת לינוקס אחרת , הלכתי לסייע להם ולחזק את הפעילות שלהם . ובמקביל הגעתי למסקנה שאין לנו על מי לסמוך .. (אלא על אבינו שבשמיים ) .. אלא על התוכנה החופשית וריבוי הבחירה.

העדפת האי העדפה :

ובזה , בעצם, תלוי הכוח של משתמשי הלינוקס, היכולת לבחור מחד והעדר בחירה מאידך , הם אלו שמשאירים הן הפצות לינוקס והן את הפרוייקטים השונים במתח מסויים וברצון הביא פיצ'רים ומי שנהנה מכך הוא המשתמש עצמו .

למעשה ככל שיש יותר אפשרויות , אני כמשתמש לא כולא את עצמי לתוך אופציה אחת .

מאז – אין לי העדפות להפצה ספציפית ..

נהפוך הוא , ביום שאני מרגיש טוב מידי או נוח מידי על הפצה מסויימת, באותו יום (או באותו שבוע) אני עובד להפצה אחרת .

אבל הדבר נכון לא רק להפצות , אלא גם לאפליקציות. מבחינתי לעבור בין KDE לגנום 17 פעם ביום זה טבעי לחלוטין , לעבור בין thunderbird ל- evolution .. זה שקוף , לעבור בין אפליקציות ולעבוד עם כל סוגי האפליקציות – זו מבחינתי הבחירה .

נכון, יש לשיטה הזו חסרות , נדרש לכאורה משאב גדול יותר של זמן בתהליך הלמידה של כל הסביבות , אבל מצד שני, ביום בו תוכנה / פרוייקט / מפיץ , “יסגרו את הבאסטה" .. לי זה יהיה שקוף.

ביחד עם זאת יש גם סייג מסויים לשיטה , הסייג הוא שלא כל הפצה או תוכנה שכתבו שנים וחצי אנשים צריך להכיר – אי אפשר להכיר הכל , כן צריך להתרכז במה שהוא נפוץ יחסית (או שאין לתוכנה מסויימת תחליף בקרב התוכנות הנפוצות מספיק) .

אז לשאלתו של אילן, אני בוחר באי-הבחירה.