חופש הדיבור

הכלא הפתוח הראשון, או איך לבנות "מדינת מעקב"

או : איך נלחמים בפשיעה בישראל 2010 .

הטקסט הבא נכתב במסגרת חלופת דואר, ברשימת התפוצה של no2bio . למעשה, הוא בא להדגיש שהחוקים הנבנים כרגע, אינם עומדים רק אחד לצד השני במנותק אחד מהשני , אלא בגלל נקודות מגע שונות , הם צריכים להיבדק גם במימד הרחב והשפעתם ההדדית והבו זמנית על אזרח שישתמש בהם.

המסקנה העצובה היא שמדינת ישראל הופכת /הפכה להיות "מדינת מעקב" , מדינה שבה בשמה של המלחמה כביכול בפשיעה, המדינה במודע, מנטרת ובודקת כל אזרח בכל רגע נתון , ויכולה להשתלט תוך פרק זמן קצר (של פחות משעה) , על כל אזרח באשר הוא.

במקום לבנות תוכניות וגופים ללוחמה בפשיעה, במקום להקצות כספים למשטרה להילחם בפשיעה, הפכו את כולנו לאסירים בכלא ווירטואלי אלקטרוני.

מיותר לציין שראשי ה"שטאזי" והנ.ק.וו.ד. (או הסקוריטטה אם אתם מתעקשים) יכולים רק להתקנא בכלים שמדינת ישראל בונה , ושלא היו קיימים אפילו בגרמניה המזרחית  או ברוסיה הקומוניסטית .

–

מדינת ישראל נוסח 2010 , הפכה להיות "כלא טכנולוגי" גדול לאזרחיה.
אמנם , כל חוק מהחוקים, וכל מעשה מהמעשים (במילה מעשים הכוונה היא לדברים שהמדינה מבצעת ללא חקיקה, כגון המאגר של תמונות ביומטריות במשרד התחבורה) , עומד בפני עצמו , אולם החיבור של כולם יחדיו , אינו יכול להיות מתואר אלא ככלא גדול .

כיום, יש בידי בתי המשפט בישראל , האפשרות , להחליט כי עבריין שנשפט , או במהלך משפטו, יבלה במעצר בית עם פיקוח אלקטרוני (אזיק אלקטרוני) . כאשר המערכת יכולה לנטר אותו בכל רגע נתון, לזהותו בכל רגע נתון , ולוודא דברים שונים .
החקיקות הטכנולוגיות (אשר בבסיסם חוק נתוני תקשורת, החוק הביומטרי, וחוק חתימה דיגיטלית) כמו גם פעולות שמתבצעות ללא חקיקה , הופכות את אזרחי ישראל , לאנשים הכלואים במרחב גאוגרפי מוגבל (שטח המדינה) , הם מנוטרים באופן קבוע (גם ללא צו בית משפט ניתן לדעת מיקום של כל אחד ע"י האיכון הסלולארי שלו ) , ובמקרים שבהם אין איכון סלולארי (כי האדם לא מסתובב איתו ) מערכת התמך של מגוון של מצלמות שמפוזרות בכל תחנת דלק, כספומט, רחובות ערים וכו' יכולות לספק "איכון משלים" .
כלומר, גם אם מישהו מכבה סלולארי , באמצעות חישוב פשוט של זמן , ניתן לבנות פרימיטר של מעגלים שבהם הוא עשוי להימצא , ולהתחיל לעבור על מצלמות האבטחה הרבות שקיימות באותם מעגלים .
לשם ההשלמה, המידע הביומטרי של אותו אדם מצוי בידי השלטון – דבר שיכול לסייע בהוכחת המיקום שלו , והחתימות הדיגיטאליות של אותו אדם , גם כן מיוצרות על ידי השלטון .

כיום, המצב הוא ש"פקיד שומה תל אביב" יכול לעקל לי חשבונות בנק , או להקפיא את כספי .. כנ"ל לגבי גופים אחרים (גופים כלכליים) .
המשטרה מצד שני יכול לעכב אותי לחקירה ..
רשויות הבריאות יכולות לדעת את מצבי הבריאותי – אולם כל אחד מגופים אלו , אינו יכול להזיק לי בצורה מלאה , אלא בצורה חלקית , דבר שעדיין יותיר לי משהו מ"חיי" ..
בהתקיים כל החוקים הטכנולוגים שדיברתי עליהם בתחילה , המדינה עצמה יכול פשוט לקחת את "חיי" בלי להרוג אותי באמת .
כל הנכסים שלי , כולל הזהות שלי – יהיו חשופים בפני מישהו .

השורה התחתונה היא שבשם ה"מלחמה בפשיעה האמיתית" הפכו אזרחי ישראל , להיות אסירים עם אזיקים אלקטרניים, על מנת שהמערכת תוכל לנטר יחסית מהר ולמצוא יחסית מהר "חריגים" או "אנומליים" .
האם זה שווה את החופש שלנו ?

תגיות: ביומטרי, פרטיות