חופש הדיבור

חויה חוץ גופית ..

26 בספטמבר, 2009 | מאת doron |

אכן, לא כתבתי ביומים האחרונים, מהסיבה הפשוטה שאני ב"התאוששות" מההופעה של לאונרד כהן, בר"ג.

אני משוכנע, שרבים שמעו, קראו, על ההופעה, ולפחות במה שאני קראתי כביקורת לאחר ההופעה ובתגובות לאותן ביקורות, הקוראים נחלקים ל 2 , אלו שמתמוגגים על ההופעה, ואלו שלא מבינים על מה הרעש.

עוד דבר אחד לפתיחה, אני סבור שמרבית המבקרים המקצועיים, למרות רצונם הכן לתת ביקורות טובות (אפילו מעולות ) על ההופעה, לדעתי לא מצליחים להעביר את התחושה של מי שהיו שם .. אולי מגבלותיה של המילה הכתובה והנאמרת הם אלו שמונעים מלהעביר את התחושה של מי שהיו שם .

קצת היסטוריה, אישית, אני שומע את לאונרד למעלה מ 20 שנים, ותמיד הוא ליוה אותי, החל בהיותי תלמיד תיכון , דרך היותי חייל צעיר בגבול הלבנון, דרך האבק המתאבך בלילות מדבר (גם בטיולים וגם כשגרתי בדרום), וכלה ברגעי אושר , שמחה , בדידות וצער המלווים את חייו של כל אחד ..

לא יודע כמה מכם ניסו (ואני לא ממליץ לנסות) , אבל (אם תרצו) תנסו לשמוע את Waiting for the miracle , בלילה שנפרדתם ממשהי אהובה, עם בקבוק יין (עדיף ארגז, כי בקבוק לא יספיק), תגלו משמעות חדשה למילה "באסה" .. תגלו שלשאול, תחתיות רבות לו..

אם התאהבתם, סוזאן, ומריאן, ואם אתם כבר מאוהבים .. famous blue raincoat ..

תמיד הוא היה שם, מלווה אותי עם צמד אוזניות .. ואני, מתמסר לו כבר בקלות , הוא היה שם בשבילי ואני בשבילו, תמיד מתאים את עצמו ושיריו למצב הרוח שלי.

אז נכון, הגעו המון זמן לפני ההופעה, ונכון בשער שלנו היתה פאשלה לא קטנה בהכנסת הקהל, ובעודינו עוברים בשער, אחרי שעה וחצי של תור ארוך והידחקות לא קטנה, ממש ברגע שבו אנו חולפים על פניו של השומר, אנחנו שומעים את הקהל מריע ומייד אנחנו וכל מי שסביבינו פורצים בספרינט – הרי ההופעה זה עתה התחילה ..

במחצית הראשונה של ההופעה, ליאונרד היה שלנו, היינו רק דנה, אני והוא בעולם, כאשר אני מדי פעם מוודא שדנה נהנת , לפחות כמוני .. מבט חטוף על הקהל וכל כולם של עשרות אלפי הסטיקלייטים ומאות האנשים שסביביבינו , כולם כאחוזי חלום, כל אחד והלאונרד שלנו .. מתמסרים לו וללהקה , והם מצידם מתמסרים לנו ..

שלא יהיו לכם ספקות, אני חששתי שהאקוסטיקה הגרועה של איצטדיון כדורגל תהרוס את החוויה – מסתבר שאם מספיק מהנדסי קול ומספיק ציוד איכותי , אפשר להגיע לרמת סאונד מעולה גם באיצדיון כדורגל . אני חששתי מאובדן האינטימיות שקיימת בדרך כלל בהופעות שלו (שהגדולות שבהם מגיעות ל 12000 איש , ומרביתם הן עם 4000-5000 איש ) .

היינו 50,000 – והיתה לנו אינטימיות, אינטימיות כמו שרק אמן עם קול בריטון עמוק וצרוב מוויסקי וסיגריות , כמו שרק לאונרד יכול לייצר עם 50,000 איש .. אנחנו עגבנו עליו , והוא עגב עלינו ..

היינו כל כולנו מכונסים כל אחד בעצמו , או בעצמו ובבת זוגתו , ובצוות שעל הבמה ..

בשירים הראשונים עוד הייתי כל כולי באקסטזה של השירים הכל כך מוכרים, ממלמל ביחד איתו את the future , ואת ain't cure for love .. ודנה? היא היתה שם לידי, בין כל השירים, מצאתי את עצמי טובע בתוך עיניה .. בתוך שערה השחור , כאשר מידי פעם מציל אותו קול הבריטון של לאונרד , ומייד אני טובע אל תוך קולו, אל קסם המילים שלו .. ואז מבטה של דנל'ה מציל אותי .. וכך אני טובע חליפות בין מילים מכושפות, לבין עיני מלאך ..

לאחר ההפסקה הקצרה שלאונרד ולהקתו לקחו, אני , ככל הנראה כמו שאר הקהל, שמתי לב שכל כולם טובעים בקולו, טובעים זה בזה .. והקסם שהיה מנת חלקנו, בחלק הראשון , הפך להיות קסם של 50,000 איש – כאשר כולם אוחזים זה בזה , את השירים הבאים כבר שרו כולם ביחד מתוך הלבד/ביחד שהיינו בו ..

בשיר , Gypsy's wife נכנעתי לעיניה של דנה .. וטבעתי ..

ולאחר מכן, כאשר  שרון רובינסון ביצעה את Boogie street , הקהל שמסביב (שלא כל כך הכיר אותה), גילה שיש תקוה, לאונרד , גם אחרי שיפסיק להופיע, מותיר אחריו את שרון רובינסון ואת ג'ניפר וורנס , כזמרות עם יכולות ווקאליות בפני עצמן ועם יכולות מדהימות ..

ואז הגיע "הללויה" , ו 50000 איש , איבדו עצמם לדעת אחד בתוך השני – אם היתה אהבה , הרי שהיא היתה שם בערב הזה .. 50000 איש מנהלים רומן עם זמר, ועם הסובבים אותם (בין אם הם מכירים אותם ובין אם לאו), עם המילים ועם הצלילים ..

כאשר האטי וצ'ארלי ווב (האחיות ווב) שרו את if it be your will , כאשר מלווה אותן נבל , ביחד עם מעט קולות רקע עדינים של קול הבריטון העמוק של לאונרד – האנשים מסביב עמדו עם דמעות בעיניים ..

אם אלוהים היה יורד באותו רגע לארץ, הייתי נותן לו את מקומי על מנת שיראה מה שאני זכיתי לראות ..

מסתבר שאפשר להזות בלי לצרוך שום דבר סינטטי או טבעי .. אבל את ההזיה הזו לא ממש רציתי להפסיק .

לא מעטים אמרו וכתבו לאחר מכן שזו היתה ההופעה הטובה ביותר שהם היו בה, חברים ובני משפחה ששוחחתי איתם והיו בהופעות מתוך המסע הזה , התמלאו קינאה , כי נכון , הם היו בהופעה .. אבל הם לא זכו לחוות את מה שקרה ביום חמישי באצטדיון רמת גן ..

נכון, זו היתה ההופעה הכי טובה שהייתי בה .. ואני רוצה עוד , לצערי אני לא בטוח שמה שכן קרה ברמת גן יקרה גם בהופעות בארה"ב, עם כל הכבוד למדיסון סקוור גארדן , ועם כל הכבוד להיכלות הפאר האחרים .. ברמת גן, אפשר היה להרגיש את השכינה כאשר היא באה לצפות במופע ..

ואם יש לנו 50000 אנשים כאלו בארץ (ועוד 50000 שלא יכלו להיכנס או להגיע ) – יכול להיות שיש עתיד לאהבה במדינה הזו .

אני .. אני פשוט מתחיל לחסוך , יש רק עוד כמה חודשים כדי לראות אותו בפעם האחרונה .

תודה לכל מי שתרמו למופע , למי שהביאו אותו לארץ , לנתינה של לאונרד כהן , לאחיות ווב, לשרון רובינסון, לנגנים ולכל השאר ..

ומעל לכל , תודה לדנל'ה שהיתה שם איתי .

(כתבה ב ynet על ההופעה)

(כתבה ב mako על ההופעה)